מה בין חג ראשון של פסח לחג שני? - עודד שטרן

בין גאולה לאמונה עפ"י מאמר של הרב אלישע אבינר

שמות רבה
"שנו רבותינו: הקורא קריאת שמע צריך להזכיר את קריעת ים-סוף ןמכת בכורים ב'אמת ויציב'. ואם לא הזכיר, אין מחזירים אותו. אבל אם לא הזכיר את יציאת מצרים, מחזירים אותו שנאמר: 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך'".
"ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים-סוף? אלא יציאת מצרים קשה, שנאמר 'או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי...'. תדע שזו קשה מזו שביציאת מצרים כתוב: ' אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' אבל בקריעת ים סוף אינו מזכיר את השם".

נס קריעת ים סוף
"ברוח אפיך נערמו מים, נצבו כמו נד נוזלים, קפאו תהומות בלב ים"

(לידת עם – זו מלאכה קשה)


"ולמה צריך להזכיר קריעת ים-סוף ב'אמת ויציב'?
לפי שכיון שקרע להם את הים האמינו בו שנאמר 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. ובזכות האמונה שהאמינו זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה... ולכן צריך אדם לסמוך גאולה לתפילה, כשם שהם הסמיכו שירה אחר האמונה והקריעה".

סמיכת גאולה לתפילה (שירה) – אמת ויציב לתפילה
(יציאת מצרים – מהבחינה האלוקית, קריעת ים סוף מבחינת עמ"י)


בין עבדי ה' לבנים לה'

(בחסידות עלייה מעבדים לבנים – אם כבנים אם כעבדים)
מתי הפכנו לעבדים – כשיצאנו ממצרים


דברים ל"ב, ו
'הלא הוא אביך קנך

רש"י: "שקנאך" רשב"ם: "קנה אותך, שפדאך מבית עבדים"

מגילה י"ד.
"...רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן"

אין אומרים הלל כי עדיין עבדים למישהו אחר, לכן נהיו עבדי ה' רק לאחר השחרור ממצרים

"המעביר בניו בין גזרי ים סוף... וראו בניו גבורתו שבחו והודו לשמו"

היה ניתן לצאת גם בדרך אחרת – זה נס כביטוי לאהבת ה' לבניו
המדרש ממשיך על כך שאף אחד לא אמר שירה עד אז למרות הצלת אברהם וכו'
אבני נזר על אמירת שירה עד אז – תמיד הייתה להצלת יחיד או קבוצה ולכן לא נאמרה


עבד

* מילוי חובות מכוח חובה משפטית, קניין אדוניו אפילו רצונו משועבד

בן
* חיבה והרגשת קשר פנימי
* קשר נצחי שאינו תלוי בהתנהגות הילדים – "ישראל שחטא ישראל הוא"
* "בין כך ובין כך איקרו בנים" – ר' מאיר בקידושין

המסלול מעבד לבן

בין דיבור לראיה


דיבור
* "והגדת לבנך"

* "לחם עוני – שעונים עליו דברים הרבה"

* דורשי רשומות דרשו: פסח=פה סח

ראייה
* התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם
* וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, וירא ישראל את היד הגדולה



עלייה מדיבור לראיה

"ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי"

ראייה חזונית – שירת הים מתחילה בנס עצמו ומסתיימת בהכרזה לעתיד "ה' ימלוך לעולם ועד"
מעבר מהדיבור לראיה – מהחינוך, התורה שבע"פ ועד הראיה – החזון לעתיד
ביציאת מצרים – ה' מלך וה' מלך ורק בקריעת ים סוף ה' ימלוך

ליל הניטל - סיכום בנקודות

I. מקור השם ניטל/ניתל:
בלטינית natalis פירושו יום לידה [מקור 1]

LATIN-ENGLISH DICTIONARY PROGRAM WORDS - Version 1.97FC
http://users.erols.com/whitaker/words.htm

natalis, natalis
birthday/anniversary; date of birth/founding/manufacture/origin; birthplace;
time of birth; horoscope; circumstances of birth; parentage (pl.), origins;

ישנם גירסאות בהן מופיע עם האות ת', ניתל (מקור 2- תרומ"ד, תלמידי ר' יונה). לשון תליה ותלוי. הכתיבה עם האות ט' היתה דווקא כדי להטעות את הגויים [מקור 3א- מהדיר לספר האגודה].
למה תליה?
א. צליבה = תליה. אין גנאי בשם "התלוי" [מקור 4-אוצר הויכוחים]
ב. ישו היה חייב מיתת בי"ד, כדיו מסית ומדיח. כל מי שמת בבי"ד, יש חובה לתלות גופתו [מקור 3.א.מהדיר בספר האגודה]

ניטל מלשון נטילה ולקיחה. עם האות ט' מופיע אצל רבנו אלחנן בן ר"י הזקן מדמפיר [מת עקה"ש בחיי אביו, מבעלי התוס'].

יש מומרים שפרשו את לשון ניטל מלשון תולעת, תולע, והסבירו שכך הוא יחסם של היהודים לישו [ספרי המומרים- מקור 4].

ר"ת: נישט יידען טארנען לערנען.

II. מתי חל הניטל?
חג המולד נחוג ב-25 בדצמבר בכנסייה הקתולית, בכנסיות הפרוטסטנטיות ובכנסייה היוונית-אורתודוכסית. הכנסייה הקופטית, וברוב העדות אורתודוכסיות (למעט היוונית) (הכנסייה האורתודוכסית של ירושלים, הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית, הכנסייה הפרבוסלבית הסרבית, הכנסייה האורתודוכסית המקדונית, והכנסייה האורתודוכסית הגאורגית) מציינים את החג ב-7 בינואר. שוני זה נובע מכך שרוב הכנסיות המזרחיות לא קיבלו את הלוח הגרגוריאני, ולפיכך הן מציינות את חג המולד על-פי הלוח היוליאני הישן. הכנסייה היוונית-אורתודוכסית אימצה לוח שנה משלה הדומה מאוד ללוח הגרגוריאני, ולפיכך זוהי הכנסייה המזרחית היחידה החוגגת את חג המולד ב-25 בדצמבר, ביחד עם הכנסיות המערביות. בין שנת 1900 לשנת 2099 יש פער של 13 ימים בין הלוח הגרגוריאני ללוח היוליאני. הארמנים חוגגים את חג המולד ב-6 בינואר על פי הלוח היוליאני, שהוא למעשה ה-19 בינואר. זה היה מועדו של החג בכל הכנסיות לפני המאה ה-4 לספירה, והוא מצוין כיום בכנסיות אחרות (בייחוד בכנסייה הקתולית) כ"חג ההתגלות" (אפיפניה). [מתוך ויקיפדיה]

א. הרבי מלובבביץ' [מקור 5]: לציין את הניטל על פי הנהוג באותה מדינה.
ב. ייתכן ומדובר בתאריך של ט' טבת [מקורות 7, 7א] שמתפרש כתאריך לידתו של ישו.

III. היכן לא מציינים את ליל הניטל?
א. ספרדים – מדברי הרבי מלובביץ'. [מקור 8]
ב. בארץ ישראל: אם זה תלוי בשלטון, הרי שבא"י נהג בעיקר שלטון מוסלמי. אם זה תלוי בקיום של כנסיות, הרי שא"י מלאה בכנסיות ויש להקפיד שלא ללמוד בניטל גם בארץ ישראל. [מקור 8 ו-9]

IV. מנהגי הלילה
א. אמירה בקול של עלינו לשבח [מקור 10- ר' אייזיק טירנא]
ב. משחק בקלפים "קרטן" בלעז= שטן.
ג. חיתוך נייר טואלט לשבת לכל השנה. טואלט מהווה זלזול בישו. [מקור 12+ סיפורו של המומר במקור 11 על ישו המתגולל בבתי השימוש]
ד. עריכת חשבונות של מעשר כספים, צדקה וכו' (זה גם סוף שנת מס!).
ה. מנהג בחסידות לטגן לחם שום, כיוון שהשום מסריח מאוד [מקור 12]
ו. משחק השחמט + התמונה המפורסמת של הרבי מלובביץ' וחמיו.

V. איסור לימוד תורה
א. דין אבלות [ר' נתן אדלר, מופיע במקור 14]: כפי שאבלים נאסרו בתשמיש, כך גם בליל הניטל אין טבילה ונאסר התשמיש.
ב. לא יצאו באותו לילה החוצה, מחשש פוגרומים, ולכן לא הלכו לבימ"ד/מקווה טבילה באותו הלילה, לא הדליקו אור בבתים. [מקור 8 אצל הרב עובדיה יוסף, מקור 15- "יוסף אומץ" לגבי אי יציאה מהבית בכל המועדים הנוצריים].
ג. אצל הנוצרים עיקר החג הוא אחר חצות, שאז מתקיימת המיסה בכנסיות. דוקא בשעה זאת ישראל מסיימים ללמוד והולכים לישון, לכן שינו את הסדר, שלא ילמדו בערב, אלא ישנו ויקומו בחצות ללמוד דווקא בשעה שהנוצרים מתפללים בכנסיות שלהם [מקור 14- חת"ס] בכל מקרה, דעתו אינה נוחה ממי שעושים מלילה זה מושב לצים, כלומר משחקי קלפים למיניהם.
ד. באותו הלילה ישנה שליטה של 'קליפות'. כאשר לומד התורה אינו באמת ראוי למעמדו זה, הלימוד מחזק את ה'קליפות' של הרישעה.
ה. גופא האיסור ללמוד, כפי שנגזר ע"י חכמים, הוא הוא תורה. מנהג ישראל תורה הוא. [ר' יונתן אייבשיץ, מובא אצל הרב עובדיה יוסף, מקור 8]

המנהג שרווח בחלק מקהילות ישראל שלא ללמוד תורה בליל חג המולד

לימוד תורה בליל חג המולד
עש"ק פר' שמות תשס"ח

1. LATIN-ENGLISH DICTIONARY PROGRAM WORDS
http://users.erols.com/whitaker/words.htm

natalis, natalis
birthday/anniversary; date of birth /founding /manufacture /origin; birthplace; time of birth; horoscope; circumstances of birth; parentage (pl.), origins;

2. תרומת הדשן[1] סימן קצה
דין הרחקת ע"ג ויין נסר ושאר איסורין
שאלה: בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ולשלטונים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה, יש חשש זהירות בדבר או לאו?
תשובה: יראה דיש ליזהר בזה שלא ישלחו ממש באותו יום אלא יום קודם או אחריו... דעיקר כוונתם מה שחפצים בדורונותם ביום שמיני ..., היינו משום דסמנין להו מלתא לכל השנה כולה, כמו שאנו מסמנין כמה מילי לסימן טוב ויפה בר"ה שלנו, ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור...

3. ספר האגודה[2], מס' עבודה זרה
"לפני אידיהן של כותים אסור לישא וליתן עמהן וכו', אמר שמואל ובגלות אינו אסור אלא יום אידם בלבד. פירש רשב"ם בשם רש"י דעכשיו איו אנו צריכים שלושה ימים כיון דאנו בגולה, וגם אין לאסור אלא אותם חגות דבשבילו כגון קצח וניתל... וכו'.

3.א. המהדיר ר' אלעזר בריזל זצ"ל[3], שם
רבים חקרו לדעת למה קוראים אותו ניטול. והנה מדברי רבנו מובן הענין, כי תמיד כשמזכיר אותו האיש ימח שמו מזכירו בשם "התלוי". כנראה כיון שכתוב שם רשעים ירקב, ולא רצו להזכירו בשמו. וכידוע שהיה חייב מיתת בי"ד כי הוא היה מסית ומדיח, ולכל חייבי בי"ד היה מיוחד מקום תליה, כמו שכתוב "ותלית אותו על העץ", ולכן כינה לשמו הטמא בשם "התלוי". וכן חג זה קראו אותו "חג הניתול", שנעשה לשם אותו האיש הטמא והמטומא יימח שמו וזכרו. וכשהיינו בגלות בודאי בשביל פחד של הגוים כתבו שם זה בצורה "ניטול" כדי שהגוים לא יבינו.

4. רי"ד אייזנשטיין, אוצר הויכוחים, עמ' 171 (מובא אצל דניאל שפרבר , מנהגי ישראל, ח"ג, עמ' צ"ד)

[ויכוח רבי זלמן צבי אופהויזן נגד המומר פרידריך פראנץ, מחבר הספר "דער יידישע שלאנגעבאלג" (פטפוט הנחש) 1614]

המומר כותב בראשית ספרו כי אנחנו קוראים לישו הנוצרי תולע, וביאורו הוא לאשר נתלה כבן בליעל אשר לו משפט מוות והומת ונתלה. אהל כל יודע לשון עבר יצחק לו, כי מילת תולע, בעי"ן, אינו תלוי כי אם תולעת או צבע שני, כמו שנאמר "האמונים עלי תולע" (איכה ד', ה')... וגם תלוי אינו דוקא גנאי לאיש אשר בליעל אשר כפעלו עשה לו, והנוצרים עצמם הלא יעידו ויגידו כי הוא נתלה..."



5. מכתבו של הרבי מלובביץ', ספר "שערי הלכה המנהג" חלק יורה דעה, עמ' סד.
במענה על שאלתו על דבר זמן "ניטל" [רמז - להעדר. ויש אומרים "ניתל" - מלשון נתלה]. שנוהגים שלא ללמוד על חצות לילה, והטעם "כדי שלא להוסיף חיות" - היום יום יז טבת - זמן לידת (פי' ניטל, נא'טאל - ברומית..) דאותו האיש.

ובהקדים, שלכאורה חידוש בזה שנקבע הלילה על פי הלוח של הנוצרים! ובפרט - שדינו דין ישראל מסית (סנהדרין מג, סוף ע"א). ויש לומר שהכוונה בלא להוסיף חיו"ת הוא בו ובהולכים בשיטתו עתה. וכיון ששיטתו ויום אידם זה הוא על פי הלוח שלהם ואז חוגגים, לכן גם ביטול תורה הוא בלילה ההוא. ויש להוסיף בזה, שכיון שבימי הבינים היה עוד טעם, מפני הסכנה שבליל אידם זה היו אורבים לבני ישראל ברחובות ומכים אותם - ולכן גזרו שלא ילכו להישיבות וכו' (מובא מליקוטי הפרדס) - דיו לביטול תורה לילה אחד בלבד, ועד חצות בלבד. על פי הנ"ל נראה לי לומר, שבכל מדינה צריך להיות בליל אידם דמדינה זו בזמן הזה.. ודלא כמשמע בספר דרכי חים ושלום סתתכ"ה.

ניטל ו"יום הח' שלאחריו שהוא ראש השנה שלהם" - נזכר בדרכי משה וברמ"א יורה דעה סוף סי' קמ"ח (בדפוסים שלא שלטה יד הצענזור). ולהעיר, די"א דתענית ט' טבת (מס' תענית בסופה) הוא דאז נולד הנ"ל (ראה מפרשים שם) עד כאן דבריו בשערי הלכה ומנהג שם.

6. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ סעיף ב
... בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלשה ימים; ובט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו; ...

6.א. משנה ברורה סימן תקפ ס"ק יג
(יג) לא נודע - ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר:

7. "תוספות חדשים"[4] למגילת תענית
"ושמעתי בשם גדול א' דאז נולד אותו האיש."

7.א. ספר העבור[5], המאמר השלישי, השער העשירי, עמ' 109, הוצאת פיליפאווסקי, לונדון, תרי"א.
"והוא [ישו] נולד לדבריהם בשנת ג' אלפים תשס"א לבריאת עולם בעשרים וחמשה ימים מחדש דייגבר [דצמבר], והוא יום שבת יום תשעה בטבת".

8. שו"ת יביע אומר חלק ז, יו"ד סימן כ
נשאלתי האם יש ממש בדברי האומרים שאין ללמוד תורה בליל חג המולד שחוגגים בו הנוצרים ללידת אותו האיש?

א) לפע"ד אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל. ומעולם לא נמנעו רבותינו, וגם אנו בעקבותיהם, מללמוד תורה בלילה ההוא וכמו שרגילים בכל הלילות שבשנה... אין רגע בעולם שיהיה אדם פטור בו מדברי תורה... ואמנם שוב ראיתי בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים (עמוד תק) שהביא בשם ליקוטי הפרדס, שהטעם שבמקום ההוא נמנעים מללמוד באותו לילה, לפי שהיו צוררי היהודים אורבים להם, וכל יהודי העובר ברחוב היו מכים אותו מכות רצח באכזריות רבה, ולפעמים מתו תחת ידם, ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שיכבדו וישבו בביתם בלילה ההוא, ולא ישוטטו בחוצות פן יבאו לידי סכנה. ע"כ. ונראה שמכאן יצא להם הטעות שאין ללמוד בלילה ההוא, ובאמת שגם אז לא נאסר לפ"ז ללמוד בביתם, אלא רק שלא לצאת החוצה לבית המדרש, מפחד הרשעים הצוררים. וכיום... אין פרץ ואין צוחה ברחובותינו, ולא שייך כלל הטעם הנ"ל. ולא אכחד כי שם הביא עוד טעם בשם רגל ישרה מהרב הצדיק מדינוב זצ"ל, שהוא מפני שנהרג בו יש"ו שהוא קליפת עורב, ושאמרו מגידי אמת שאירע כמה פעמים שלמדו בלילה הזה ובא כלב לבתיהם, ושמנהג ישראל תורה הוא. והוסיף בהערה שם שגם הגאון ר' יהונתן אייבשיץ אמר על זה שמנהג ישראל תורה הוא. ע"ש. אולם אין המנהג כן במקומותינו, וגם בלילה ההוא לומדים כאשר היתה באמנה אתם בלילות של כל השנה. וראיתי בקובץ יגדיל תורה (ירושלים תשל"ט סי' קי עמוד קמז) בתשובת האדמו"ר מליבאוויטש נר"ו שכ', נוהגים שלא ללמוד תורה בליל המולד של אותו האיש, ונקבע הלילה על פי הלוח של הנוצרים, והטעם כדי שלא להמשיך חיות דקדושה באותו האיש ובהולכים בשיטתו עתה, ולכן אצל ישראל הדרים במדינות הישמעאלים אין מנהג זה כלל. וכיון שלענין ביטול תורה חידוש הוא, אין לך בו אלא חידושו, ולכן אין לבטל אלא לילה אחד, וגם בלילה ההוא אין נוהגים כן אלא עד חצות. עכת"ד. והן עתה ראיתי בקובץ שו"ת חתם סופר (ירושלים תשל"ג סימן לא) ... הנה הגאון נדחק למצוא טעם, למנהגם בארצות אשכנז וגלילותיהן, אבל בכל ארצות המזרח לא ישמע ולא יפקד ולא יזכר מנהג זה כלל, ובכל הישיבות והכוללים של האברכים שלנו לומדים תורה אף בליל אידם כרגיל בכל לילות השנה, תמידים כסדרם, מבלי לחוש כלל לסברא הנ"ל, ופוק חזי מאי עמא דבר.

9. הרבי מלובביץ', התקשרות, פר' ויחי, הע' 11
"לשמועתו שבארה"ק ת"ו אין נוהגין בזה כלל (ובטח שמע זה מבר-סמכא ביותר*) - אם נכונה השמועה, אולי אפשר לומר הטעם, שכיוון שפשטה שם (מלבד תקופות קצרות, כידוע) ממשלת הישמעאלים, ותלוי בשר של מעלה, לא היה מלכתחילה עניין לניטל שם. ובמילא אין החשש דלהוסיף חיות" - אג"ק חי"ג הנ"ל. ואולי בא רק ללמד זכות. ובשיחת כ' כסלו ה'תשל"ז (הנחת הת' סל"ח, בלתי מוגה) נאמר: תלוי אם יש במקום זה עניין של ע"ז. ולכן במקומות כמו מרוקו ותימן לא נזהרו ב'ניטל', כיוון שאינם קשורים עם הנוצרים" [זאת למרות שהנוצרים (הצרפתים) שלטו במרוקו בדורות האחרונים]. ולפי זה, בארה"ק שיש הרבה ע"ז וחגאותיהם נערכות ברעש גדול, יש להיזהר בזה. ובין אנ"ש בארה"ק כיום נפוץ ומקובל להיזהר בזה בפשיטות".

10. ספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים מנהג של יום חול[6]
(יד) ורגילין לאומרו בקול רם, לפי שנאמר [גבי פסל וגבי ארור] וענו (דברים כז, טו) שהוא לשון הרמת קול, רוקח (סי ר"ג). מזה נראה לי דנהגו בליל ניטל לומר עלינו בקול רם, אף שאין נוהגין כן כל השנה מפני הסכנה, כן עיקר.

11. דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, ח"ד עמ' שכט
Dietrich Schwab בספרוJudischer Deckmantel משנת 1616 כותב כך: "בזמן שאנו הנוצרים לפי מנהגנו הקדום והיפה חוגגים בכבוד רב, עם פעמונים מצלצלים, בתפילה, בשירה ובהודאה... והיהודים שומעים את הפעמונים מצלצלים הם אומרים דברי גידוף... "כעת הממזר זוחל בין ה-maschouim[7], דהיינו בן הזונה חייב לזחול דרך כל בתי השימוש. ומטעם זה שומעים דפיקות בבית". ואחר כך הם אומרים, "הוא כאן", כדי להכניס פחד בלבם של הילדים ושאר בני הבית, עד כי אין ברצונם ללכת לבית השימוש אלא אם יש להם צורך גדול בכך... כמו כן אין הם מתירים לעצמם ללמוד או להתפלל בזמן ליל חג המולד, שאותו הם מכנים ניט"ל, זאת אומרת חג הנטלה. והסיבה לכך היא שהם מאמינים שבליל זה ישו בצער נורא ועל ידי כך שמונעים מלימוד ותפלה לא תהי' לו מנוחה ושלוה. על כך מעדיפים הם לשבת לבטלה ולקלל ולחרף אותו".

12. הרב מנחם גנוט, דבר בעתו התשס"ו, ב"ב
המנהג בחסידות מטרסדורף לטגן פרוסות לחם בשמן ולמרחן בשום, שריחו נודף, רמז לסירחונם". אחד מאדמו"רי גור, שהקפיד על חיתוך נייר הטואלט למשך כל השנה כי "הדבר מעיד על צורת דינו של אותו האיש, שנידון בגיהנום בצואה רותחת".

13. שחמט

14. שו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן לא
על דבר אשר נשאלתי מאת מעלתו הרמה מה עניין מנהג איסור תלמוד תורה בליל חגם, לא שמעתי טעם מקובל בזה. גם מה ששמעתי מאמ"ו [ר' נתן אדלר-ק.מ.] נ"י לא נהירא, הגם כי יש סייעתא לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים ...

אבל הנראה לי, אפשר נהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבעל דין לחלוק ולשטן לקטרג, בהיות באותה הלילה כל העמים נועדים בבית אלהיהם מחצות ואילך כידוע, ועם ה' אלו ישנים על מטותיהם, אפילו לומדי תורה רובם ככולם נעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות, ולא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותה הלילה כאלו אנו נגררים אחר חוקותיהם, וגדולה מזה נהגו לאכול באשמורת ערב ראש השנה שלא יחקו את המינים [שו"ע או"ח סי' תקפ"א ס"ב], מכ"ש שאין לגזור נדידות השינה בעת ההיא, ע"כ בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל תלמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות, ומכ"ש בעלי משא ומתן הקובעים עתים לתורה בכל יום מסתמא בתחילת הלילה ואותה הלילה נמנעים מפני המנהג, ע"כ יעמדו אחר חצות לשלם חובתם דבר יום ביומו, וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה' אלו מפה ואלו מפה וחמת המלך שככה, וטעם זה הגון בעיני. ... ומתוך הדברים אתה למד שיש לגעור בהקובעים מושב לצים שמחים לאיד. וה' ישמחנו כימי עניתנו משה"ק סופר מפפד"מ

15. יוסף אומץ[8], דיני שלושים וי"ב חודש
...ולכן נוהגים בוורימש שבכל יום חגם שאין היהודים הולכים מחוץ לרחוב...
[1] רבי ישראל איסרלין מוינה. מגדולי הפוסקים באשכנז במאה הט"ו.
[2] רבי אלכסנדר זוסלין הכהן, גרמניה, המאה הי"ד,
[3] נפטר לאחרונה, 9.6.07. ראו אודותיו בפורום "חדשות אנש": http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2222440
[4] הרב יהודה ליב ב"ר מנחם דיין דק"ק קראטאשין
[5] הרב אברהם ב"ר חייא הנשיא, מאה ה-11, ספרד.
[6] רבינו אייזיק טירנא, רב באוסטרייך. כתב ספרו בסוף המאה ה-14.
[7] Maschouim= כסאות ואשפתות.
[8] ר' יוסף יוזפא האן נוירלינגן, ראש לדיינים ולבני הישיבה דק"ק פרנקפורט ענ"מ (לשון השער). כתיבת הספר נסתיימה בשנת 1630.

עצים ובשמים בחג השבועות - סיכום שיעור

בס"ד עש"ק בהר-בחוקותי תשס"ז

עצים ובשמים בחג השבועות

לראשונה מופיע המנהג - ספר המנהגים למהרי"ל[1]- המנהג לשטוח (1) בשמים של עשבים ושושנים ב(2)בי"כ ל(3)שמחת הרגל.
ר' אייזיק טירנא[2]- שוטחין עשבים בבי"כ לשמחה.

מהי השמחה?
רמ"א- "שוטחין עשבים בבי"כ ו(4)בבתים זכר לשמחת התורה".
לבושים[3]: גם הצאן והבקר אל ירעו= היה מרעה בהר סיני. שמחה על נתינת התורה בסיני.
כתר שם טוב: בכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם בשמים, רמז לדבר- "שפתותיך שושנים" (שהש"ר ה' יג)
מגן אברהם- בחג נידונים על פירות האילן ולכן יש לקשט באילנות.
בני יששכר- ישראל נמשלו לורד בפרדס. המלך רצה להשמיד את הפרדס אבל חס עליו בזכות הורד שבו.
הרבי מגור (הופיע באוצר מנהגי ישורון) - מרע"ה נולד בז' אדר. כעבור שלושה חודשים לא יכלה אימו להסתירו ושמה אותו ביאור, בין קני הסוף. העצים זכר לסוף.
הצעת שפרבר- "והיו נכונים ליום השלישי" למה שלישי? שביום השלישי נבראו אילנות ודשאים... ביום שלישי בראתי צרכי חיים, ואף התורה נקראת עץ חיים.

איפה שוטחים?
במקורות לעיל: בי"כ ובבתים.
תלמיד תרומ"ד[4]- בבית הרב, סמל לקשר הייחודי בין האדם והתורה. דומה למנהג לשים חופת עשבים ושושנים מעל כסא הרב בבי"כ ומעל כסא החבר, דמות המנהיג בקהילת אשכנז (מנהג וורמישא)
ולכן מדגיש היוסף אומץ[5]- מנהגנו לשטוח "בכל הבתים".

מה שוטחים?
דווקא בשמים, שושנים או כל ירק?

הרחת בשמים
שיטוח של עצי בשמים מוביל מנהג של הרחת בשמים במהלך התפילות.
ישנה בעית הפסק- של"ה[6], שו"ע הרב.

העמדת אילנות שלמים
מג"א- בחג נידונים על פירות האילן.

ההתנגדות למנהג
הגר"א ואחריו חיי אדם- חוק העמים (באור הגר"א יו"ד קעח, ז)
בחג השבועות הנוצרי (ה"פנטקוסט" (Pentecost)[7]) נהגו לקשט את הכנסיות, לפזר עלים.
להדגיש: אפילו אם מדובר במנהג יהודי קדום, לדעת הגר"א יש להפסיקו בגלל חוקות הגויים.

ומה לגבי עשבים?- ערוה"ש: אילנות ועשבים.

למעשה רוב הפוסקים חלקו על הגר"א וקיימו את המנהג, וזאת מפני שלדעת רוב הפוסקים האיסור ללכת בחוקות הגויים הוא רק כאשר ישנו אחד משני התנאים: או שיש במנהג הגויים משום פריצת הצניעות והענווה, או שהוא מנהג ללא שום טעם ותועלת, וברור שהוא נעשה משום אמונה תפלה של הגויים (מהרי"ק שורש פח, ריב"ש קנח). וכן דעת רבי יוסף קארו והרמ"א (ב"י ורמ"א יו"ד קעח, א)

הגנת המנהג:
ר' יוסף שאול נתנזון[8]- צוויתי לשאול מהגויים על מה הם עושים זאת, ואחד הישישים שבהם הגיד שאינו רק משום כבוד והידור הבית בעצים נאים, וא"כ ההיקש השכל מחייבו ואין בו משום דרכי האמורי...
וגם הגר"ע יוסף תומך בשימור המנהג.
[1] רבי יעקב בן משה מולין- נולד במגנצה בסביבות שנת ק"כ (1360) ונפטר בוורמייזה בשנת קפ"ז (1427))
[2] ר' יצחק אייזיק טירנא מחבר 'ספר המנהגים' חי באוסטריה (סוף המאה הי"ד - מחצית המאה הט"ו), הוא חיבר את 'ספר המנהגים' שלו במטרה לסכם את מנהגי יהודי אוסטריה לכל השנה על פי מנהגי רבותיו, ובעיקר כדי שהוא יהיה כעין מדריך לתפילה ולמנהגי בית הכנסת.
[3] רבי מרדכי יפה (1530-1612) "בעל הלבושים". מחכמי בוהמיה, רב, פוסק, מפרש השולחן ערוך.
[4] ר' ישראל איסרלין (מהרא"י) חי באשכנז במאה החמש עשרה. היה מגדולי הפוסקים וגדול הדור באשכנז. חיבר את הספר "תרומת הדשן". 1380-1460. "לקט יושר" לר' יוסף בר' משה, תלמידו.
[5] הרה"ג החסיד איש האלוקים מהור"ר יוסף יוזפא האן נוירלינגן זצ"ל ראש לדיינים ולבני הישיבה דק"ק פרנקפורט ענ"מ" (לשון השער). נפטר שצ"ז (1637).
[6] הרב ישעיה הלוי הורוביץ (המכונה השל"ה ע"ש חיבורו בתחום המוסר היהודי "שני לוחות הברית". (1558 - 1630) - מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17. יש המוסיפים לשמו את הסיומת "הקדוש".
[7] הכינוי "פנטוקוסט" נובע מהמילה היוונית "פנטקוסטה", פירושה "היום החמישים", מכיוון ששבועות מתקיים חמישים ימים אחרי פסח. בהתאם להשוואת חג הפסחא עם חג הפסח, חגיגת הפנטקוסט חלה ביום ראשון השביעי אחרי חג זה.
ירידת רוח הקודש מתוארת בספר מעשי השליחים בברית החדשה:
בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו. פִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ. אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם. וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר. (מעשי השליחים, ב:1-4)
[8] לבוב, מאה 19, שו"ת שואל ומשיב ועוד.

על מנהגי שטיחת עשבים, העמדת אילנות והרחת בשמים בשבועות - דף מקורות

בס"ד עש"ק בהר-בחוקותי תשס"ז

על מנהגי שטיחת עשבים, העמדת אילנות והרחת בשמים בשבועות

נוהגים להשטיח רצפת ב"ה בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל
(ספר מהרי"ל, מנהגים, הלכות שבועות).

ושוטחין עשבים בבית הכנסת לשמחה
(ספר המנהגים, ר' אייזיק טירנא, סיוון)

"ונוהגין לשטוח עשבים השבועות בבית הכנסת ובבתים, זכר לשמחת מתן תורה
(רמ"א, או"ח, תצ"ד, ג)

"זכר לשמחת מתן תורה שהיו עשבים סביב הר סיני שנאמר גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' שמע מינה שהיה שם מרעה
(לבוש, סי' תצד סע' א)

ונראה לי הטעם שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם
(מגן אברהם)

בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח, על התבואה. בעצרת, על פירות האילן. בראש השנה, כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר "היוצר יחד, ליבם; המבין, אל כל מעשיהם" (תהילים לג,טו). ובחג, נידונים על המים.
(ר"ה א, ב)

במהרי"ל כתוב נוהגין להשטיח בית הכנסת בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל, ואנו מנהגנו לשטוח כן רצפת כל הבתים...
(יוסף אומץ, תתנא)

והיה מנהג בביתו לפזר עשב [עשבים] ובשמים ביום ראשון של שבועות בשחרית.
(לקט יושר חלק א (או"ח) עמוד קג ענין ד)

ונוהגים להשטיח רצפת ב"ה עשבים וגם בבתים, וגם השמש תוקע שושנים, לכל מורינו ב', ולחבר א', לשמחת הרגל ולכבוד התורה, על מקומו שיושב בב"ה וגם סביב הארון והשולחן נותנים שושנים לכבוד התורה
(מנהגות וורמייזא לר' יודא ליווא קירכום, ערב שבועות)

העולם אינן נזהרין בחג השבועות, כשמחלק השמש בבית הכנסת חלק כחלק לכל איש ואיש עשבים המריחים בשעה שמנגן השליח ציבור האל בתעצומות, והם מיד כשלוקחים מריחים. וזה אינו נכון, דממה נפשך עבדי איסורא, אם מברכין ברכת הריח נמצא דהם מפסיקים בדיבור ברכה זו במקום שאסור לדבר... אם מריחין בלא ברכה, זו קשה מהראשונה, שנהנין בלא ברכה...
(שני לוחות הברית, מסכת שבועות, סי' טו)

(יד) ונוהגין לשטוח עשבים בבהכ"נ ובבתים בשבועות זכר לשמחת מתן תורה...
(טו) נוהגין להעמיד אילנות בבהכ"נ ובבתים כדי להזכיר שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם...
(יז) המחלק עשבי בשמים לציבור בבהכ"נ יזהר שלא לחלק להם מברוך שאמר עד לאחר ש"ע שקודם ברוך שאמר או לאחר ש"ע יכולין הם לברך על הריח המגיע להם אבל מברוך שאמר עד לאחר י"ח אסור להפסיק בדיבור ויהנה מהריח בלא ברכה...
(שו"ע הרב, הל' פסח תצד)

הגר"א ביטל מנהג מלהעמיד אילנות בעצרת משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם...
(חיי אדם, כלל קלא, סע' יג)

אומנם בדורות שלפנינו ביטלו האילנות והעשבים מטעמים שידעו הגדולים שבדור
(ערוך השולחן, או"ח, תצד, ו)

צוויתי לשאול מהגויים על מה הם עושים זאת, ואחד הישישים שבהם הגיד שאינו רק משום כבוד והידור הבית בעצים נאים, וא"כ ההיקש השכל מחייבו ואין בו משום דרכי האמורי...
(ר' יוסף שאול נתנזון, יוסף דעת, סי' שמח)

וראה בספר חוט המשולש (עמוד קכ"ח) שכתב, שבימי הגאון בעל חתם סופר היו נוהגים שבכל חג השבועות היו מפארים בית אלקינו על ידי קישוט הכנסת בענפי אילנות ובמיני עשבים שריחם הטוב נודף למרחקים, ובמקום מושבו של החתם סופר היו עושים כילה מיוחדת מענפי אילנות ושושנים, ופעם אחת קרה שגבאי אחד של ביהכ"נ ביטל המנהג והורה שלא לעשות כן, וכשבא הגאון לביהכ"נ וראה שינוי המנהג מכל ליל חג שבועות שבכל שנה ושנה, הרע לו מאד, והקפיד על הגבאי הנ"ל, ונענש בעונש קשה ר"ל. ע"כ....

בסיכום: המנהג שנהגו לקשט את בתי הכנסת וספרי תורה בכתרי פרחים ושושנים, ולהעמיד שם ענפי אילנות, יש לו יסוד נאמן על פי מדרשי חז"ל. ומנהגם של ישראל תורה הוא.
(יחווה דעת חלק ד סימן לג)

סיפור יציאת מצרים וזכירת יציאת מצרים-בן-חורין לאומי ועבד ה' - סיכום שיעור

סיפור יציאת מצרים וזכירת יציאת מצרים-

בן-חורין לאומי ועבד ה'

השיעור החודשי לזכרו של בניה ריין, ער"ח ניסן תשס"ז

זכירת יציאת מצרים - מצוותה כל השנה. (רמב"ם הל' ק"ש, פ"א, ה"ג)

מה החידוש במצווה הייחודית של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר (רמב"ם, מ"ע קנ"ז)?

תירוצים טכניים:

שאגת אריה (מובא במנחת חינוך מצווה כ"א)- בזכירה- מספיק הרהור בלבד, ואילו סיפור צריך להיות בפה ממש.

גר"ח על הש"ס, אות מ'- סיפור- בדרך של שאלה ותשובה, סיפור- דורש פירוט "מצה זו", "מרור זה".

המכנה המשותף לתירוצים אלו: זכירה = סיפור, אלא שא"א לפרט כל כך הרבה בכל יום ויום ולכן יש לנו תזכורת קצרה ביום.

חלוקה עקרונית-

גרי"ד, שיעורים לזכר אבא מארי - זכרון- חלק ממצוות קריאת שמע וקבלת עול מלכות שמיים. לעומתו, הסיפור- מצווה בפני עצמה, חלק ממהלך ייחודי לליל הסדר, ליל השחרור של עם ישראל מגלות מצרים.

ראיה לדבר: הלל בליל הסדר נאמר בתורת 'שירה' ולא בתורת 'קריאה' ולכן אין בו ברכה. השירה היא חלק משיחזור היציאה ממצרים. שיחזור של תחושת הנס הגדול. השירה, המעשים = תחושת חירות לאומית.

לעומת נסיפור של ליל הסדר, הזכירה של יצ"מ צורפה לקריאת שמע ולא נמנתה כמצוות עשה בפני עצמה ß פועל יוצא של השחרור ממצרים הוא הכניסה לשעבוד הקב"ה, עבדי ה'.

יש לנו השלמה הדדית של המצוות: אנחנו גם חוגגים את החירות הלאומית, אבל זה נעשה פעם בשנה, כמו יום העצמאות. אנחנו גם זוכרים יום יום שאנחנו משועבדים לקב"ה, שהיציאה לחירות כוללת אלמנטים של עבדות דתית מרצון.

מצוות הסיפור מלווה במעשים- 4 כוסות.

למה תיקנו ארבע כוסות? – דרך חירות וליווי לארבע מצוות בלילה: קידוש, הגדה, ברכת המזון, הלל.

מהו הדגש?

ר' יהודה- חירות הבאה לידי ביטוי בשתיית יין. מי שלא חש בן חורין ביין (כמו ילדים) יאכל קליות ואגוזים. ß אצלו הדגשה מרובה על הפן הלאומי

ת"ק- הכוס טפלה לעומת המצווה. החינוך בלילה הזה הוא חינוך בדרך של אמירה, הגדה, הדגש הוא במצווה. הכוס היא אמצעי חינוכי מעצים (כדי שישאלו, ואז יקבלו תשובה בדרך של סיפור) ß דגש רב יותר על הקשר ההדוק בין חירות לאומית ושעבוד דתי לקב"ה.

סיפור יציאת מצרים וזכירת יציאת מצרים-בן-חורין לאומי ועבד ה' - דף מקורות

סיפור יציאת מצרים וזכירת יציאת מצרים-

בן-חורין לאומי ועבד ה'

רמב"ם, הל' קריאת שמע, פ"א, ה"ג

אף על פי שאין מצות ציצית נוהגת בלילה, קוראין אותה בלילה, מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים; ומצוה להזכיר יציאת מצרים בלילה וביום, שנאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצריים, כול ימי חייך" (דברים טז,ג). וקריאת שלוש פרשיות אלו על סדר זה, הוא הנקרא קרית שמע.

רמב"ם, מצוות עשה קנ"ז

הציווי שנצטווינו לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו בניסן בתחילת הלילה כפי צחות לשון המספר, וכל מה שיוסיף לספר ולהאריך בדברים בהגדלת מה שעשו בנו ומה שעינו אותנו המצרים ואיך נפרע לנו ה' מהם, ולהודות לו יתעלה, על כל החסד אשר גמלנו הרי זה משובח, כמו שאמרו: "כל המאריך לספר יציאת מצרים, הרי זה משובח". והכתוב שבא לנו בצווי זה הוא אמרו יתעלה: "והגדת לבנך ביום ההוא" (שם יג, ח). ובא הפירוש: "והגדת לבנך - יכול מראש החודש? תלמוד לומר: ביום ההוא, אי ביום ההוא - יכול מבעוד יום? תלמוד לומר: בעבור זה (שם): לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחין לפניך", כלומר: מתחילת הלילה חייב לספר.

ולשון המכילתא: "מכלל שנאמר 'והיה כי ישאלך בנך' (שם שם, יד) יכול אם ישאלך אתה מגיד לו: ואם לאו - אין אתה מגיד לו? תלמוד לומר: והגדת לבנך - אף על פי שלא שאלך. אין לי אלא בזמן שיש לו בן; בינו לבין עצמו, בינו לבין אחרים מנין? תלמוד לומר: ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה" (שם שם, ג), וכבר ידעת לשונם: "אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה - מצווה עלינו לספר יציאת מצרים". וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בסוף פסחים.

הרב יוסף דב סולובייצ'יק, 'שיעורים לזכר אבא מרי' ח"א עמ' ב

"והנה קבלתי מאבא מארי בשם רבנו הגדול זצ"ל, שארבע הלכות מבדילות ומפלות בין מצוות זכירת יציאת מצרים למצוות סיפור יציאת מצרים: ... מצוות זכירת יציאת מצרים אינה מהווה מצווה בפני עצמה, אלא נובעת ממצוות קריאת שמע וחלות קבלת עול מלכות שמים, ומצוות סיפור קובעת מצווה לעצמה במניין תרי"ג". ... ולי נראה להוסיף עוד: ה) חובת זכירה אינה מטילה על האדם חיוב אמירת שבח והודאה, ומצוות סיפור מחייבתו לא רק לספר את הנפלאות והנסים שעשה לנו, אלא גם לשבח ולהודות - 'לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל...' - וזהו יסודה של חובת הלל בלילי פסחים".

פסחים קטז.-:

רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור. פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים [שנאמר (שמות יב) ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח וגו'], מצה על שום שנגאלו אבותינו ממצרים [שנאמר (שמות יב) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וגו'] מרור על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים שנאמר [(שמות א) וימררו את חייהם וגו'] בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר (שמות יג) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו הוציאנו מעבדות לחרות מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ונאמר לפניו הללויה...

הר"ן (פסחים כו ע"ב בדפי הרי"ף)

"אבל רבנו האי גאון ז"ל כתב בתשובה שאין מברכין על הלל שבלילי פסחים 'לגמור את ההלל', שאין אנו קוראין אותו בתורת קורין אלא בתורת אומר שירה. שכך שנינו: 'רבן גמליאל אומר...', ובסיפא: 'לפיכך אנו חייבין להודות להלל...'. לפיכך אם בא אדם לברך - משתקין אותו".

פסחים קיז:

א"ל רב חנן לרבא ש"מ ברכת המזון טעונה כוס א"ל ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה...

פסחים ק"ח:

ת"ר הכל חייבין בארבעה כוסות הללו אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות א"ר יהודה וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין אלא מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו תניא רבי אליעזר אומר חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו תניא אמרו עליו על ר' עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבהמ"ד חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים בע"פ בשביל תינוקות כדי שלא ישנו וערב יוה"כ כדי שיאכילו את בניהם ת"ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנא' (דברים טז) ושמחת בחגך במה משמחם ביין רבי יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן אנשים בראוי להם ביין ונשים במאי תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין