בס"ד עש"ק בהר-בחוקותי תשס"ז
על מנהגי שטיחת עשבים, העמדת אילנות והרחת בשמים בשבועות
נוהגים להשטיח רצפת ב"ה בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל
(ספר מהרי"ל, מנהגים, הלכות שבועות).
ושוטחין עשבים בבית הכנסת לשמחה
(ספר המנהגים, ר' אייזיק טירנא, סיוון)
"ונוהגין לשטוח עשבים השבועות בבית הכנסת ובבתים, זכר לשמחת מתן תורה
(רמ"א, או"ח, תצ"ד, ג)
"זכר לשמחת מתן תורה שהיו עשבים סביב הר סיני שנאמר גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' שמע מינה שהיה שם מרעה
(לבוש, סי' תצד סע' א)
ונראה לי הטעם שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם
(מגן אברהם)
בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח, על התבואה. בעצרת, על פירות האילן. בראש השנה, כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר "היוצר יחד, ליבם; המבין, אל כל מעשיהם" (תהילים לג,טו). ובחג, נידונים על המים.
(ר"ה א, ב)
במהרי"ל כתוב נוהגין להשטיח בית הכנסת בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל, ואנו מנהגנו לשטוח כן רצפת כל הבתים...
(יוסף אומץ, תתנא)
והיה מנהג בביתו לפזר עשב [עשבים] ובשמים ביום ראשון של שבועות בשחרית.
(לקט יושר חלק א (או"ח) עמוד קג ענין ד)
ונוהגים להשטיח רצפת ב"ה עשבים וגם בבתים, וגם השמש תוקע שושנים, לכל מורינו ב', ולחבר א', לשמחת הרגל ולכבוד התורה, על מקומו שיושב בב"ה וגם סביב הארון והשולחן נותנים שושנים לכבוד התורה
(מנהגות וורמייזא לר' יודא ליווא קירכום, ערב שבועות)
העולם אינן נזהרין בחג השבועות, כשמחלק השמש בבית הכנסת חלק כחלק לכל איש ואיש עשבים המריחים בשעה שמנגן השליח ציבור האל בתעצומות, והם מיד כשלוקחים מריחים. וזה אינו נכון, דממה נפשך עבדי איסורא, אם מברכין ברכת הריח נמצא דהם מפסיקים בדיבור ברכה זו במקום שאסור לדבר... אם מריחין בלא ברכה, זו קשה מהראשונה, שנהנין בלא ברכה...
(שני לוחות הברית, מסכת שבועות, סי' טו)
(יד) ונוהגין לשטוח עשבים בבהכ"נ ובבתים בשבועות זכר לשמחת מתן תורה...
(טו) נוהגין להעמיד אילנות בבהכ"נ ובבתים כדי להזכיר שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם...
(יז) המחלק עשבי בשמים לציבור בבהכ"נ יזהר שלא לחלק להם מברוך שאמר עד לאחר ש"ע שקודם ברוך שאמר או לאחר ש"ע יכולין הם לברך על הריח המגיע להם אבל מברוך שאמר עד לאחר י"ח אסור להפסיק בדיבור ויהנה מהריח בלא ברכה...
(שו"ע הרב, הל' פסח תצד)
הגר"א ביטל מנהג מלהעמיד אילנות בעצרת משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם...
(חיי אדם, כלל קלא, סע' יג)
אומנם בדורות שלפנינו ביטלו האילנות והעשבים מטעמים שידעו הגדולים שבדור
(ערוך השולחן, או"ח, תצד, ו)
צוויתי לשאול מהגויים על מה הם עושים זאת, ואחד הישישים שבהם הגיד שאינו רק משום כבוד והידור הבית בעצים נאים, וא"כ ההיקש השכל מחייבו ואין בו משום דרכי האמורי...
(ר' יוסף שאול נתנזון, יוסף דעת, סי' שמח)
וראה בספר חוט המשולש (עמוד קכ"ח) שכתב, שבימי הגאון בעל חתם סופר היו נוהגים שבכל חג השבועות היו מפארים בית אלקינו על ידי קישוט הכנסת בענפי אילנות ובמיני עשבים שריחם הטוב נודף למרחקים, ובמקום מושבו של החתם סופר היו עושים כילה מיוחדת מענפי אילנות ושושנים, ופעם אחת קרה שגבאי אחד של ביהכ"נ ביטל המנהג והורה שלא לעשות כן, וכשבא הגאון לביהכ"נ וראה שינוי המנהג מכל ליל חג שבועות שבכל שנה ושנה, הרע לו מאד, והקפיד על הגבאי הנ"ל, ונענש בעונש קשה ר"ל. ע"כ....
בסיכום: המנהג שנהגו לקשט את בתי הכנסת וספרי תורה בכתרי פרחים ושושנים, ולהעמיד שם ענפי אילנות, יש לו יסוד נאמן על פי מדרשי חז"ל. ומנהגם של ישראל תורה הוא.
(יחווה דעת חלק ד סימן לג)
על מנהגי שטיחת עשבים, העמדת אילנות והרחת בשמים בשבועות
נוהגים להשטיח רצפת ב"ה בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל
(ספר מהרי"ל, מנהגים, הלכות שבועות).
ושוטחין עשבים בבית הכנסת לשמחה
(ספר המנהגים, ר' אייזיק טירנא, סיוון)
"ונוהגין לשטוח עשבים השבועות בבית הכנסת ובבתים, זכר לשמחת מתן תורה
(רמ"א, או"ח, תצ"ד, ג)
"זכר לשמחת מתן תורה שהיו עשבים סביב הר סיני שנאמר גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' שמע מינה שהיה שם מרעה
(לבוש, סי' תצד סע' א)
ונראה לי הטעם שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם
(מגן אברהם)
בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח, על התבואה. בעצרת, על פירות האילן. בראש השנה, כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר "היוצר יחד, ליבם; המבין, אל כל מעשיהם" (תהילים לג,טו). ובחג, נידונים על המים.
(ר"ה א, ב)
במהרי"ל כתוב נוהגין להשטיח בית הכנסת בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל, ואנו מנהגנו לשטוח כן רצפת כל הבתים...
(יוסף אומץ, תתנא)
והיה מנהג בביתו לפזר עשב [עשבים] ובשמים ביום ראשון של שבועות בשחרית.
(לקט יושר חלק א (או"ח) עמוד קג ענין ד)
ונוהגים להשטיח רצפת ב"ה עשבים וגם בבתים, וגם השמש תוקע שושנים, לכל מורינו ב', ולחבר א', לשמחת הרגל ולכבוד התורה, על מקומו שיושב בב"ה וגם סביב הארון והשולחן נותנים שושנים לכבוד התורה
(מנהגות וורמייזא לר' יודא ליווא קירכום, ערב שבועות)
העולם אינן נזהרין בחג השבועות, כשמחלק השמש בבית הכנסת חלק כחלק לכל איש ואיש עשבים המריחים בשעה שמנגן השליח ציבור האל בתעצומות, והם מיד כשלוקחים מריחים. וזה אינו נכון, דממה נפשך עבדי איסורא, אם מברכין ברכת הריח נמצא דהם מפסיקים בדיבור ברכה זו במקום שאסור לדבר... אם מריחין בלא ברכה, זו קשה מהראשונה, שנהנין בלא ברכה...
(שני לוחות הברית, מסכת שבועות, סי' טו)
(יד) ונוהגין לשטוח עשבים בבהכ"נ ובבתים בשבועות זכר לשמחת מתן תורה...
(טו) נוהגין להעמיד אילנות בבהכ"נ ובבתים כדי להזכיר שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם...
(יז) המחלק עשבי בשמים לציבור בבהכ"נ יזהר שלא לחלק להם מברוך שאמר עד לאחר ש"ע שקודם ברוך שאמר או לאחר ש"ע יכולין הם לברך על הריח המגיע להם אבל מברוך שאמר עד לאחר י"ח אסור להפסיק בדיבור ויהנה מהריח בלא ברכה...
(שו"ע הרב, הל' פסח תצד)
הגר"א ביטל מנהג מלהעמיד אילנות בעצרת משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם...
(חיי אדם, כלל קלא, סע' יג)
אומנם בדורות שלפנינו ביטלו האילנות והעשבים מטעמים שידעו הגדולים שבדור
(ערוך השולחן, או"ח, תצד, ו)
צוויתי לשאול מהגויים על מה הם עושים זאת, ואחד הישישים שבהם הגיד שאינו רק משום כבוד והידור הבית בעצים נאים, וא"כ ההיקש השכל מחייבו ואין בו משום דרכי האמורי...
(ר' יוסף שאול נתנזון, יוסף דעת, סי' שמח)
וראה בספר חוט המשולש (עמוד קכ"ח) שכתב, שבימי הגאון בעל חתם סופר היו נוהגים שבכל חג השבועות היו מפארים בית אלקינו על ידי קישוט הכנסת בענפי אילנות ובמיני עשבים שריחם הטוב נודף למרחקים, ובמקום מושבו של החתם סופר היו עושים כילה מיוחדת מענפי אילנות ושושנים, ופעם אחת קרה שגבאי אחד של ביהכ"נ ביטל המנהג והורה שלא לעשות כן, וכשבא הגאון לביהכ"נ וראה שינוי המנהג מכל ליל חג שבועות שבכל שנה ושנה, הרע לו מאד, והקפיד על הגבאי הנ"ל, ונענש בעונש קשה ר"ל. ע"כ....
בסיכום: המנהג שנהגו לקשט את בתי הכנסת וספרי תורה בכתרי פרחים ושושנים, ולהעמיד שם ענפי אילנות, יש לו יסוד נאמן על פי מדרשי חז"ל. ומנהגם של ישראל תורה הוא.
(יחווה דעת חלק ד סימן לג)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה