ציצית למת- גמ' במנחות מ"א.
א. שיטת שמואל: בגד בקופסה – מחויב בציצית. בגד תכריכין (כבודו של זקן)- פטור.
ב. הגמ': בגדי המת- ציצית בתכריך נדרש משום לעג לרש.
לעג לרש- טעם צדדי, אבל מעיקר הדין אין חובת ציצית במת.
לועג לרש - גמ' בברכות י"ח.
- לוויה שאדם לא מצטרף אליה
- ציצית נגררת על קברי מתים.
סתירה בין הגמרות- במנחות מציגים את המת כאילו הוא ממשיך לקיים מצוות, ואילו בברכות מקפידים להסתיר מצוות מפני המתים, שכבר אינם יכולים לקיימם. כך גם במקורות האחרים משמע שלעג לרש פירושו פגיעה במתים על שאינם מקיימים מצוות.
מהו הלעג לרש, למת?
א. פגיעה במת וביזוי כלפיו - המוקד נעוץ במת.
ב. חוסר התחשבות וחוסר תשומת לב כלפי הנפטר וכלפי מקום המתים, בית הקברות - המוקד נעוץ באדם החי.
ציצית בבית הקברות - פסיקת ההלכה
- תלמידי רבינו יונה - איסור רק בחפץ של מצווה, כמו תפילין.
טלית = מלבוש, מותר ללובשה בבית קברות (אלא אם כן הציציות נגררות על גבי הקברים)
בתירוץ הראשון מניחים תלמידי ר"י שניתן "לפגוע" במתים אלא שמשום כבוד החיים אין לפשוט מלבוש באמצע בית הקברות
- השו"ע (או"ח כ"ג, א) = כתלמידי רבינו יונה.
בית יוסף - הציציות מכוסות אין לעג. לעג קיים בציצית גלויה ובתפילין שבראש.
בימינו, ציצית לא ממש לבוש אלא כעין חפץ של מצווה, ולכן שווה לתפילין: אם הם מכוסות אין בכך בעיה. במקרה והן מגולות אסור משום לועג לרש.
- שו"ע יו"ד
שיטת הרמב"ם - אינו מזכיר את עניין לעג לרש בשום מקום.
הלכות ק"ש פ"ג- איסור ק"ש בבית עלמין, יחד עם האיסור לקרוא ק"ש בבית המרחץ ובבית הכסא..
לגבי תפילין וספר תורה גם שם הלכה זו נאמרה בבית הקברות יחד עם בית המרחץ ובית הכסא (הלכות תפילין מזוזה וס"ת פ"ד, הלכה כג; פ"י, הלכה ו).
אין מושג של 'לעג לרש' בבית כסא או בית מרחץ, ולכן נראה שזה לא המוקד גם בבית עלמין. הפסול לקרוא ק"ש נובע מכך שהמקום אינו ראוי לקריאה בדומה לבית המרחץ ולשירותים, ולכן דינם שווה.
הראב"ד- אין לקרוא ק"ש בצד המת לכתחילה, מי שקרא בכל זאת, אינו חייב לחזור ולקרוא.
קריאת שמע בצד המת- לועג לרש. הדבר לא לעיכובא. על האדם להיות רגיש ולשים לב למת שמוטל לצידו, אך אם קרא ק"ש יצא יד"ח.
הרמב"ם בהלכות אבל- דברים שלא שייך לעשות בבית הקברות, יש בהם קלות ראש, העיקרון של לעג לרש.
האיסור מצד האדם החי- עליו להיות מודע לסביבתו, עליו להתנהג בצורה מסוימת כדי שלא להיראות כמי שמבזה את המת. אבך אין פה פגיעה ממשית במת עצמו, שודאי אינו נעלב או נפגע מקיום מצוות פה בארץ.
יש מקום להרחקה בין קיום המצוות ועבודת ה' ובין המוות. היהדות מנסה להתרחק מהמוות ורואה בו טומאה, כאשר התורה והמצוות הם חיים.
- הרב סולובייצ'יק- פטור אונן ממצוות.
ציצית למת
התוספות בברכות (יח. ד"ה למחר באין) - סתירה בין הגמרא במנחות והגמרא בברכות.
הגמרא במנחות: קוברים את המת עם ציצית.
בברכות- אסור להסתובב בבית הקברות עם ציצית משום לעג לרש, למת אין ציצית.
התוספות מתרצים: הלבישו את המת עם ציצית. היום כבר לא נוהגים זאת.
ר"ת:
- היום לא כולם לובשים ציצית באופן קבוע, מי שכל חייו לבש ציצית נקבר עם ציצית.
- כתוב בפסוק בתורה- 'לדורותם', והפירוש הוא לדור תם. מכיוון היום לא כולם לובשים ציצית גם בחיים, יהיה בכך לועג לרש.
רא"ש במו"ק בפ"ג מובא בשם ר"ת: ציצית היא עדות לקיום התורה, היום שהדור אינו ראוי לכך לא מלבישים את המת.
חיוב עקרוני שהמת יהיה עם ציצית ברגע שהדור אכן תם. מקור לגישה זו: "למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית? לומר לך מת חייב בציצית" (ספרי זוטא, פרק טו אות לו). האור זרוע (הלכות אבלות סימן תכא) מצטט את המדרש: אסמכתא לכך שיש לשים ציצית על תכריכי המת.
שיטות הראשונים
- מסכת שמחות:"אבא שאול בן בטנית היה אומר לבניו, קברו אותי תחת מרגלותיו של אבא, והתירו תכלת מטליתי" (י"ב, יא).
מקור המנהג שלנו שלא לקבור את המת בטלית
הרמב"ן (תורת האדם עמוד ק) שמטילין ציצית למת משום חשש של לועג לרש. אבא שאול = דברי יחיד ולא נפסקו להלכה.
אור זרוע (סימן תכא, וכך סובר הראבי"ה) מי שהיה רגיל בציצית בחייו יניחו לו ציציות גם במותו. שאר האנשים שלא היו רגילים בכך לא מניחים להם.
הרז"ה (בשם הרב יצחק בן מלכי צדק; מו"ק טז,א) מוליכים את המת לקבר עם טלית. קוברים אותו בלי טלית. הסיבה: כדי שלא יהיו נושאיו עם טלית והוא בלי ויהיה בכך לעג לרש. ההבדל בין הסוגיה במנחות ומסכת שמחות. הגמרא במנחות - זמן מסע ההלוויה. מסכת שמחות- בקבורה עצמה.
שיטות ביניים: לא באמת יקיימו מצוות ציצית.
הראב"ד (השגות לרז"ה) נותנים ציצית למת אבל לא קושרים.
הריצב"א (תוספות ברכות יח. ד"ה מחר) לא היה מסיר את הציציות אלא קושר ומהדק בתוך הכנף.
מרדכי (מו"ק סימן תתס"ג): "טוב הדבר להסיר מן הד' כנפות ולקושרם באחד מן הכנפות".
מנהג ארץ ישראל
החברא קדישא בישראל: מוליכים את המת כשהוא עטוף בטלית ומוציאים את הטלית לפני הקבורה עצמה כשיטת הרז"ה.
גשר החיים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה