הנחת עשרה פתיתי חמץ בבדיקת חמץ
עש"ק 'ויקרא' תשס"ט
א. מבוא לבדיקת חמץ
1. בבלי פסחים ד:
כיון דבדיקת חמץ מדרבנן הוא, דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה
2. שו"ע או"ח, תלב, א
קודם שיתחיל לבדוק יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ
3. בית יוסף או"ח סי' תלב
... ואפשר לומר שבא ליישב דלא תיקשי לן שלא היה לנו לברך אלא על בדיקת חמץ וכן כתב שם הרא"ש וזה לשונו ומן הראוי שיברך קודם בדיקה על בדיקת חמץ ותקנו לומר על ביעור לפי שלאחר הבדיקה מיד הוא מבטל והיינו ביעור לחמץ שאינו ידוע לו ומצניע את הידוע לו ואוכל ממנו עד שעה חמישית ואז מבערו מן הבית ועל עסק זה נגררה הברכה על בדיקה שהיא תחלת הביעור ונגמר בשעה חמישית עכ"ל ואם תאמר יברך על ביטול חמץ ויש לומר משום דביטול הוי בלב ואין מברכין על דברים שבלב ועוד יש לומר דבכלל ביעור ישנו לשון ביטול ואין בכלל לשון ביטול ביעור ואם תאמר סוף סוף יותר היה ראוי לברך על בדיקת חמץ שהוא מתחיל בה מיד יש לומר שאין הבדיקה תכלית המצוה שהרי מי שבדק ולא ביער או ביטל לא עשה כלום:
4. הגהת רמ"א, שו"ע או"ח תלב, ב
הגה: ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק, כדי שלא יהא ברכתו לבטלה, (מהר"י ברי"ן). ומיהו אם לא נתן לא עכב, דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא. (כל בו).
4.ב. דרכי משה לרמ"א על הטור, או"ח תלב
ומהר"ר ישראל ברין כתב דצריך להניח פתיתין וכן נוהגין ומהרי"ל כתב דאם לא נמצא כלום שורפים הכלי שלקח לבער בו כדי שנזכור מצוות ביעור:
ב. המתנגדים למנהג הנחת הפתיתים
5. חק יעקב על שו"ע, ס"ק יד
[י"ד] והראב"ד בתמים דעים סי' כ"ט כתב דמנהג זה מעשה נשים הוא. ... ולי נראה טעם המנהג שאם יבדוק ולא ימצא זמן מה יתרשל שוב ויתייאש מן הבדיקה ולא יבדוק עוד היטב, לכך מניחין לו פתיתין, שעל ידי זה שימצא חמץ יתן לבו לבדוק היטב אולי ימצא עוד וק"ל. ואין לבטל מנהג של ישראל.
6. ט"ז, ס"ק ד
(ד) ומיהו אם לא נתן כו'. - וכן ראוי לנהוג לכתחילה דחיישינן שמא יניחנו במקום שלא ימצאנו הבודק וברכה לבטלה אין כאן דהברכה קאי על מה שיבער למחר בודאי אלא שמהיום מתחיל ע"י הבדיקה:
6.ב. משבצות זהב על אתר
... והט"ז כתב שהחמץ שנשאר מאכילה וודאי יבער למחר...
7. ארחות חיים לר' אהרן מלוניל, הל' חמץ ומצה, סי' י"ד
ונהגו במקצת מקומות שמטמינין פתיתים של פת בחורי הבית כדי שימצאם הבודק ויבערם אם לא ימצא שום חמץ חששו לברכה לבטלה ואנו לא חוששנו בזה לפי שדעתנו כשמברכין על הביעור שנבער הכל אם נמצא. והר"ש ז"ל כתב שבכיכר ראשון שמוצא מברך על ביעור חמץ משמע מדבריו שאינו מברך אלא על מציאת חמץ ולשון הריא"ף ז"ל על זה מיבעי לי לאיניש לברוכי ברישא והדר בדיק...
8. שו"ע הרב לרש"ז מלאדי, או"ח תלב, יא
הנוהגים להניח פתיתי חמץ בבית בכמה מקומות קודם בדיקת הבודק יזהרו להניח חמץ קשה שאינו מתפרר שמא יתפרר ממנו מעט וישאר ממנו בבית בפסח וגם יזהרו לשמרו שלא יגררו ממנו עכברים או קטנים ועל דרך שיתבאר בסי' תל"ד ומעיקר הדין אין צריך כלל להניח פתיתים הללו קודם בדיקה שאף אם יבדוק הבודק ולא ימצא שום חמץ בבדיקתו אף על פי כן לא בירך לבטלה שכך המצוה לבדוק החמץ ולחפש אחריו שמא ימצא ממנו מאומה ואם לא מצא אין בכך כלום וכבר קיים המצוה כתיקונה אבל כבר נתפשט המנהג להניחן ומנהגן של ישראל תורה היא:
9. ר' משה כלפון הכהן, ברית כהונה, מע' ב', י"ז
... דאדרבא, על ידי הנחת הפתיתים כמעט בטלה עיקר התקנה, כי ההמון אינם מחפשים חמץ רק נוהגים כמצות אנשים מלומדה, ומביטים אנה ואנה כדי למצוא את הפתיתים בלבד ושב ואל תעשה עדיף
9.ב. קיצור שולחן ערוך לר' שלמה גנצפריד, סי' קיא
יש נוהגין שקודם הבדיקה מניחין פתותי לחם במקומות שימצאם הבודק, כי חוששין שמא לא ימצא כלום ותהא ברכה לבטלה, ופשיטא כי מי שאינו בודק כראוי, אלא שהוא מקבץ אלו הפתיתים, לא קיים מצות בדיקה ועשה ברכה לבטלה.
ג. מקור המנהג
10. באר היטב על שו"ע, ס"ק ח'
והאר"י ז"ל כתב מנהג זה, ויניח עשרה פתיתים והוא ע"פ סוד גדול
10.ב. פרי עץ חיים לר' חיים ויטאל, שער חג המצות, פרק ד'
צריך להניח קודם הביעור עשרה פתיתי חמץ לבערם, ולכן שורפים ומבטלין מן העולם, נגד י' כתרין דמסאבותא. וראיתי בספר זיו מנהגים שמביא בשם ס' בית אהרן, דהטעם לפי שהספרים של המן לאבד את היהודים נכתבו בי"ג ניסן, והסופרים היו עשרת בני המןף ע"כ מניחים עשרה פתיתי חמץ לבער כנגד עשרה כתרים דמאסבותא
10.ג. חכם יעב"ץ, מור וקציעה, סי' תלב סע' ב'
מה שכתב הבאר היטב להניח עשרה פתיתים בשם האריז"ל – מעידני שראיתי לאבא מארי הגאון החסיד ז"ל [החכם צבי – ק.מ.] שלעג על המניחים פתיתין כדי שימצאם הבודק. והוא ז"ל היה בקי בכל כתבי האריז"ל ורוב מנהגו ככולו היה ע"פ האריז"ל, ומדלא חש להא שמע מינה שלא שמע ליה. וסבירא ליה דלא אמר האריז"ל כן. ולא יצא הדבר מפיו.
10.ד. הרב סופר, מנחת שלום, חלק ו', עמ' ק"ד
היעב"ץ לא הכיר כתיבות רבינו האריז"ל אשר סידר מהר"ש ויטאל ז"ל סולת נקיה ונפת צוף. אלא באו לידו שאר כתיבות גורי האריז"ל...
11. ביאור הגר"א על שו"ע, סי' ט'
... ומחלוקתם תלוי בפלוגתת ר"ת ור"י שכתב הרא"ש בפרק א' דברכות בברכת הסוכה על שינה... וראיה אין צריך, מדאמרינן בפרק קמא דפסחים יבדוק בתוך המועד ועיין לקמן סי' תל"ה דיבדוק בברכה... ועוד יש ראיה דאין צריך מברכת המפיל:
11.ב. רא"ש מסכת ברכות פרק א סימן יג
... מי שרגיל לישן ביום שינת קבע על מטתו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך [ברכת התורה- ק.מ.] כיוצא בזה שאל ר"י את ר"ת אם צריך לברך על השינה בסוכה דיותר חמירה שינה מאכילה דמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה ושינת עראי אסורה חוץ לסוכה. והיה ר"י רוצה לומר דהא דאין מברכין על השינה היינו משום דשמא לא יוכל לישן כשנרדם בשינה אינו יכול לברך. אבל רבינו תם השיב לו שכל מצות סוכה שחייב אדם מסעודה לסעודה כגון שינה וטיול ושנון, ברכת לישב בסוכה שבירך על הסעודה פוטרתו מלברך עליהן. ולדבריו אפילו הסיח דעתו מלישן כגון שיצא למלאכתו ושוב נמלך אין צריך לברך. כל שכן מי שדעתו טרוד על לימודו אם יצא למלאכתו ולעסקיו לא הוי הפסק:
11.ג. משנה פסחים פרק א משנה ג
רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור וחכמים אומרים לא בדק אור ארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד
ד. טעם המנהג
12. ספר המנהגים וטעמי הדינים, ענייני פסח, סי' תפא
עוד טעם, מפני שעיקר הביעור הוא היצה"ר, ולזה הנהיגו להניח חמץ להראות שבודאי יש בו עדיין עוון וחמץ הוא יצה"ר, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. כי האדם שמחזיק עצמו שתיקן הכל בודאי לא התחיל לעבוד את ה', ולזה נוהגים להניח פתיתי חמץ ולהראות כנ"ל כי בודאי לא תקן הכל (עבודת ישראל)
13. ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות בדיקת חמץ
[ח] חמץ שמצא בבדיקה ישמור עד למחר לבערו ולא יבער בלילה כאחד מן הגאונים במרדכי, משום שצריך לבטלו שנית למחר בשעת הביעור. ומהאי טעמא אמר מהר"י סג"ל דנראה לו טעמא דמניחין פירורי חמץ לפני הבודק ביש ארצות. וראיה קצת מדפריך בגמרא בפשיטות לבטליה בשית דזמן ביעור הוא אלמא קים ליה דיש ודאי ביעור. ומהאי טעמא נראה לשרוף הכלי לכל הפחות כדי לזכר ביעור, אם לא מצא שום חמץ בבדיקה. ואמר מהר"י סג"ל המניחין חמץ לפני הבודק יניח דוקא נוקשה שלא יפרר. ובמקום משומר בפני תינוקות ועכברים. שוב דרש דאין צריכין להניח חמץ לפני הבודק, דגם אם לא מצא בבדיקה מאומה לא הוי ברכה לבטלה דהברכה קאי נמי על הביטול שמבטלין מיד בתר הבדיקה.
13.ב. שו"ת מהרי"ל החדשות סימן מח
... יש סמך מכאן להכי דמניחין חמץ כדי שימצאו ודאי. ושמא מטעם זה נוהגים במדינות הללו לשרוף הקערה אף כשאין מוצאים החמץ דלידכרו ביטול שני.
14. שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן יז פרק ט
בזה אבאר לפניו המילתא דחידושא מענינא דיומא, מה שאמרתי לו לפני כמה ימים בקצרה בשיחתנו בע"פ והוא זה.
הרמ"א בסי' תל"ב סעיף ב' פוסק בשם הר"י ברי"ן דנוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק וכו'. ורבות עמלו הבונים גדולי הפוסקים למצוא מקור בית אב למנהג זה, ולעומתם טענו הרבה שהוא מנהג נשים... ויעוין גם במהר"ם חלאוה על פסחים ד' ז' ע"א שמכנה זה בשם מנהג - הנשים, ודוחה דלאו מנהג הוא דאין הברכה אלא על החיפוש וכו' עיי"ש.
והנה עלה עתה בדעתי על מציאת ראיה מקורית חדשה למנהג זה, שעוד לא ראיתי שיזכירו מזה, והוא דהנה בפסחים ד' ז' ע"ב אמרינן: "לאור הנר וכו' מנא הני מילי אמר רב חסדא למדנו מציאה ממציאה וכו' מציאה ממציאה כתיב הכא שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב התם ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא" [פרשת הגביע באמתחת בנימין- ק.מ.]. ויעוין במהרש"א בח"א שמקשה, דיש לדקדק דאמאי לא מייתי הגמ' מקרא דלקמיה דכתיב בפרשת ויצא "ויחפש ולא מצא" [פרשת התרפים הגנובים שחיפש לבן- ק.מ.] דדמי טפי למילף לא ימצא מלא מצא מדניליף לא ימצא מימצא, ומתרץ ע"ז ב' תירוצים, וז"ל: וי"ל דניחא ליה לאתויי ימצא מימצא ולא ימצא ממצא, ועי"ל דהמתחייב משאור לא ימצא נמי לבדוק ולמצוא קודם פסח עכ"ל, והנה התירוץ הראשון מובן, אבל התירוץ השני של המהרש"א אין לו לכאורה כל הבנה.
אבל נראה ברור דכוונת המהרש"א בתירוצו הב' הוא בכזאת, דמשום כך לא הקישה הגמ' לא ימצא דשאור לההיא דלא מצא בפ' ויצא, מפני דהגמ' רוצה באגב גם ללמוד מהגז"ש דמייתי דהך לא ימצא דשאור החיוב בזה הוא שצריך מקודם לכן לבדוק קודם פסח ולמצוא חמץ ולבערו ועי"כ יהא בפועל יוצא לא ימצא בפסח, ועל כן במתכוון לא הקישה הגמ' זאת לההיא דפ' ויצא משום דמשם היינו למדים רק זאת שהמתחייב מהשאור לא ימצא הוא רק זה שלא ימצאו חמץ אבל לא שיתחייב שגם יניחו חמץ ע"פ וימצאו ויבערו, דשם הרי לבן לא מצא כלל, אלא הקישה זאת ל"ויחפש" דגבי אחי יוסף דשם הרי כתוב "וימצא" שבחיפוש כן מצא הגביע, ולכן מההיקש דבשם ילפינן גם זאת, דהמכוון של הלא ימצא דכתיב גבי שאור הוא ג"כ שמחויבים להמצא בערב פסח במצב כזה שבשעת הבדיקה ימצאו חמץ (כמו שמצאו הגביע) ויבערוהו ועי"כ יקיימו בפסח השאור לא ימצא.
ואם כנים דברינו בזה, הרי יוצא לנו איפוא ראיה מקורית ראשונית למנהג זה של הנחת פתיתי חמץ בשעת קיום מצות הבדיקה לאור הנר, והיינו מעצם לימוד הגז"ש לעצם דין זה של בדיקת חמץ לאור הנר, והוא נפלא.
ה. גדרי המנהג והלכותיו
15. משנה ברורה ס"ק יב
(יב) ונוהגים להניח - היינו חמץ קשה שלא יתפרר וגם במקום משומר מפני התינוקות והעכברים:
16. שערי תשובה ס"ק ז
[ז] ונוהגים - עבה"ט ועיין מח"ב בשם שו"ת זרע אמת שהמניח פתיתין נכון לדקדק שיהיו קטנים פחות מכזית ובסי' ל"ט כתב בשמו שהיה מלקט פתיתים וקודם שבדק כל החדרים וגם לא ביטל הרגיש שחסר אחד מהפתיתים שקיבץ א"צ לחזור ולבדוק כל החדרים ויבטל ע"ש:
17. ספר המנהגים (טירנא) ערב פסח
... ומסיק דקודם שיתחיל לבדוק מברך וי"א על ככר ראשון, שימצא, ולא קיימא לן הכי .... וישמור החמץ שמצא וימנה החתיכות (עא).
הגהות המנהגים
(עא) ושורפו עם עלי הלולב [ובהגהות המנהגים על הושענה רבא כותב: "בערבה שבלולב... לבער בהם הואיל ואיתעביד בהם חדא מצוה" – ק.מ.] גם אם לא מצא חמץ בלילה ישרוף הקערה שבדק בה לזכרון הביטול, פי' ביטול שני ולכן אין צריך להניח חמץ כדי למצוא בודאי כדי שיזכרו ביטול שני דהא בלאו הכי יזכרו
