בס"ד עש"ק בהר-בחוקותי תשס"ז
עצים ובשמים בחג השבועות
לראשונה מופיע המנהג - ספר המנהגים למהרי"ל[1]- המנהג לשטוח (1) בשמים של עשבים ושושנים ב(2)בי"כ ל(3)שמחת הרגל.
ר' אייזיק טירנא[2]- שוטחין עשבים בבי"כ לשמחה.
מהי השמחה?
רמ"א- "שוטחין עשבים בבי"כ ו(4)בבתים זכר לשמחת התורה".
לבושים[3]: גם הצאן והבקר אל ירעו= היה מרעה בהר סיני. שמחה על נתינת התורה בסיני.
כתר שם טוב: בכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם בשמים, רמז לדבר- "שפתותיך שושנים" (שהש"ר ה' יג)
מגן אברהם- בחג נידונים על פירות האילן ולכן יש לקשט באילנות.
בני יששכר- ישראל נמשלו לורד בפרדס. המלך רצה להשמיד את הפרדס אבל חס עליו בזכות הורד שבו.
הרבי מגור (הופיע באוצר מנהגי ישורון) - מרע"ה נולד בז' אדר. כעבור שלושה חודשים לא יכלה אימו להסתירו ושמה אותו ביאור, בין קני הסוף. העצים זכר לסוף.
הצעת שפרבר- "והיו נכונים ליום השלישי" למה שלישי? שביום השלישי נבראו אילנות ודשאים... ביום שלישי בראתי צרכי חיים, ואף התורה נקראת עץ חיים.
איפה שוטחים?
במקורות לעיל: בי"כ ובבתים.
תלמיד תרומ"ד[4]- בבית הרב, סמל לקשר הייחודי בין האדם והתורה. דומה למנהג לשים חופת עשבים ושושנים מעל כסא הרב בבי"כ ומעל כסא החבר, דמות המנהיג בקהילת אשכנז (מנהג וורמישא)
ולכן מדגיש היוסף אומץ[5]- מנהגנו לשטוח "בכל הבתים".
מה שוטחים?
דווקא בשמים, שושנים או כל ירק?
הרחת בשמים
שיטוח של עצי בשמים מוביל מנהג של הרחת בשמים במהלך התפילות.
ישנה בעית הפסק- של"ה[6], שו"ע הרב.
העמדת אילנות שלמים
מג"א- בחג נידונים על פירות האילן.
ההתנגדות למנהג
הגר"א ואחריו חיי אדם- חוק העמים (באור הגר"א יו"ד קעח, ז)
בחג השבועות הנוצרי (ה"פנטקוסט" (Pentecost)[7]) נהגו לקשט את הכנסיות, לפזר עלים.
להדגיש: אפילו אם מדובר במנהג יהודי קדום, לדעת הגר"א יש להפסיקו בגלל חוקות הגויים.
ומה לגבי עשבים?- ערוה"ש: אילנות ועשבים.
למעשה רוב הפוסקים חלקו על הגר"א וקיימו את המנהג, וזאת מפני שלדעת רוב הפוסקים האיסור ללכת בחוקות הגויים הוא רק כאשר ישנו אחד משני התנאים: או שיש במנהג הגויים משום פריצת הצניעות והענווה, או שהוא מנהג ללא שום טעם ותועלת, וברור שהוא נעשה משום אמונה תפלה של הגויים (מהרי"ק שורש פח, ריב"ש קנח). וכן דעת רבי יוסף קארו והרמ"א (ב"י ורמ"א יו"ד קעח, א)
הגנת המנהג:
ר' יוסף שאול נתנזון[8]- צוויתי לשאול מהגויים על מה הם עושים זאת, ואחד הישישים שבהם הגיד שאינו רק משום כבוד והידור הבית בעצים נאים, וא"כ ההיקש השכל מחייבו ואין בו משום דרכי האמורי...
וגם הגר"ע יוסף תומך בשימור המנהג.
[1] רבי יעקב בן משה מולין- נולד במגנצה בסביבות שנת ק"כ (1360) ונפטר בוורמייזה בשנת קפ"ז (1427))
[2] ר' יצחק אייזיק טירנא מחבר 'ספר המנהגים' חי באוסטריה (סוף המאה הי"ד - מחצית המאה הט"ו), הוא חיבר את 'ספר המנהגים' שלו במטרה לסכם את מנהגי יהודי אוסטריה לכל השנה על פי מנהגי רבותיו, ובעיקר כדי שהוא יהיה כעין מדריך לתפילה ולמנהגי בית הכנסת.
[3] רבי מרדכי יפה (1530-1612) "בעל הלבושים". מחכמי בוהמיה, רב, פוסק, מפרש השולחן ערוך.
[4] ר' ישראל איסרלין (מהרא"י) חי באשכנז במאה החמש עשרה. היה מגדולי הפוסקים וגדול הדור באשכנז. חיבר את הספר "תרומת הדשן". 1380-1460. "לקט יושר" לר' יוסף בר' משה, תלמידו.
[5] הרה"ג החסיד איש האלוקים מהור"ר יוסף יוזפא האן נוירלינגן זצ"ל ראש לדיינים ולבני הישיבה דק"ק פרנקפורט ענ"מ" (לשון השער). נפטר שצ"ז (1637).
[6] הרב ישעיה הלוי הורוביץ (המכונה השל"ה ע"ש חיבורו בתחום המוסר היהודי "שני לוחות הברית". (1558 - 1630) - מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17. יש המוסיפים לשמו את הסיומת "הקדוש".
[7] הכינוי "פנטוקוסט" נובע מהמילה היוונית "פנטקוסטה", פירושה "היום החמישים", מכיוון ששבועות מתקיים חמישים ימים אחרי פסח. בהתאם להשוואת חג הפסחא עם חג הפסח, חגיגת הפנטקוסט חלה ביום ראשון השביעי אחרי חג זה.
ירידת רוח הקודש מתוארת בספר מעשי השליחים בברית החדשה:
בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו. פִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ. אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם. וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר. (מעשי השליחים, ב:1-4)
[8] לבוב, מאה 19, שו"ת שואל ומשיב ועוד.
עצים ובשמים בחג השבועות
לראשונה מופיע המנהג - ספר המנהגים למהרי"ל[1]- המנהג לשטוח (1) בשמים של עשבים ושושנים ב(2)בי"כ ל(3)שמחת הרגל.
ר' אייזיק טירנא[2]- שוטחין עשבים בבי"כ לשמחה.
מהי השמחה?
רמ"א- "שוטחין עשבים בבי"כ ו(4)בבתים זכר לשמחת התורה".
לבושים[3]: גם הצאן והבקר אל ירעו= היה מרעה בהר סיני. שמחה על נתינת התורה בסיני.
כתר שם טוב: בכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם בשמים, רמז לדבר- "שפתותיך שושנים" (שהש"ר ה' יג)
מגן אברהם- בחג נידונים על פירות האילן ולכן יש לקשט באילנות.
בני יששכר- ישראל נמשלו לורד בפרדס. המלך רצה להשמיד את הפרדס אבל חס עליו בזכות הורד שבו.
הרבי מגור (הופיע באוצר מנהגי ישורון) - מרע"ה נולד בז' אדר. כעבור שלושה חודשים לא יכלה אימו להסתירו ושמה אותו ביאור, בין קני הסוף. העצים זכר לסוף.
הצעת שפרבר- "והיו נכונים ליום השלישי" למה שלישי? שביום השלישי נבראו אילנות ודשאים... ביום שלישי בראתי צרכי חיים, ואף התורה נקראת עץ חיים.
איפה שוטחים?
במקורות לעיל: בי"כ ובבתים.
תלמיד תרומ"ד[4]- בבית הרב, סמל לקשר הייחודי בין האדם והתורה. דומה למנהג לשים חופת עשבים ושושנים מעל כסא הרב בבי"כ ומעל כסא החבר, דמות המנהיג בקהילת אשכנז (מנהג וורמישא)
ולכן מדגיש היוסף אומץ[5]- מנהגנו לשטוח "בכל הבתים".
מה שוטחים?
דווקא בשמים, שושנים או כל ירק?
הרחת בשמים
שיטוח של עצי בשמים מוביל מנהג של הרחת בשמים במהלך התפילות.
ישנה בעית הפסק- של"ה[6], שו"ע הרב.
העמדת אילנות שלמים
מג"א- בחג נידונים על פירות האילן.
ההתנגדות למנהג
הגר"א ואחריו חיי אדם- חוק העמים (באור הגר"א יו"ד קעח, ז)
בחג השבועות הנוצרי (ה"פנטקוסט" (Pentecost)[7]) נהגו לקשט את הכנסיות, לפזר עלים.
להדגיש: אפילו אם מדובר במנהג יהודי קדום, לדעת הגר"א יש להפסיקו בגלל חוקות הגויים.
ומה לגבי עשבים?- ערוה"ש: אילנות ועשבים.
למעשה רוב הפוסקים חלקו על הגר"א וקיימו את המנהג, וזאת מפני שלדעת רוב הפוסקים האיסור ללכת בחוקות הגויים הוא רק כאשר ישנו אחד משני התנאים: או שיש במנהג הגויים משום פריצת הצניעות והענווה, או שהוא מנהג ללא שום טעם ותועלת, וברור שהוא נעשה משום אמונה תפלה של הגויים (מהרי"ק שורש פח, ריב"ש קנח). וכן דעת רבי יוסף קארו והרמ"א (ב"י ורמ"א יו"ד קעח, א)
הגנת המנהג:
ר' יוסף שאול נתנזון[8]- צוויתי לשאול מהגויים על מה הם עושים זאת, ואחד הישישים שבהם הגיד שאינו רק משום כבוד והידור הבית בעצים נאים, וא"כ ההיקש השכל מחייבו ואין בו משום דרכי האמורי...
וגם הגר"ע יוסף תומך בשימור המנהג.
[1] רבי יעקב בן משה מולין- נולד במגנצה בסביבות שנת ק"כ (1360) ונפטר בוורמייזה בשנת קפ"ז (1427))
[2] ר' יצחק אייזיק טירנא מחבר 'ספר המנהגים' חי באוסטריה (סוף המאה הי"ד - מחצית המאה הט"ו), הוא חיבר את 'ספר המנהגים' שלו במטרה לסכם את מנהגי יהודי אוסטריה לכל השנה על פי מנהגי רבותיו, ובעיקר כדי שהוא יהיה כעין מדריך לתפילה ולמנהגי בית הכנסת.
[3] רבי מרדכי יפה (1530-1612) "בעל הלבושים". מחכמי בוהמיה, רב, פוסק, מפרש השולחן ערוך.
[4] ר' ישראל איסרלין (מהרא"י) חי באשכנז במאה החמש עשרה. היה מגדולי הפוסקים וגדול הדור באשכנז. חיבר את הספר "תרומת הדשן". 1380-1460. "לקט יושר" לר' יוסף בר' משה, תלמידו.
[5] הרה"ג החסיד איש האלוקים מהור"ר יוסף יוזפא האן נוירלינגן זצ"ל ראש לדיינים ולבני הישיבה דק"ק פרנקפורט ענ"מ" (לשון השער). נפטר שצ"ז (1637).
[6] הרב ישעיה הלוי הורוביץ (המכונה השל"ה ע"ש חיבורו בתחום המוסר היהודי "שני לוחות הברית". (1558 - 1630) - מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17. יש המוסיפים לשמו את הסיומת "הקדוש".
[7] הכינוי "פנטוקוסט" נובע מהמילה היוונית "פנטקוסטה", פירושה "היום החמישים", מכיוון ששבועות מתקיים חמישים ימים אחרי פסח. בהתאם להשוואת חג הפסחא עם חג הפסח, חגיגת הפנטקוסט חלה ביום ראשון השביעי אחרי חג זה.
ירידת רוח הקודש מתוארת בספר מעשי השליחים בברית החדשה:
בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו. פִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ. אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם. וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר. (מעשי השליחים, ב:1-4)
[8] לבוב, מאה 19, שו"ת שואל ומשיב ועוד.
