תשעה באב בימי בית שני - סיכום שיעור

תשעה באב בזמן הבית השני

ב' אב תשס"ו, 27.7.06

1. "האבכה בחודש החמישי"- שאלת עולי בבל לזכריה בעת הקמת ביהמ"ק השני.

תשובת זכריה תמוהה- בפרק ז': תוכחה לכוהנים על מעשיהם. דרישה להתנהגות ראויה

בפרק ח': מהפך, שיבת ציון

התשובה לעולים: הצום יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה.

אומנם ניתן לומר שמדובר בהתוויית דרך מוסרית, לא תשובה נקודתית ברורה.

2. המשנה במסכת ראש השנה: שלוחים יוצאים על חודש אב בשל ט' באב.

לכאורה מדובר בזמן קיומו של בית המקדש, הראיה היא מחודש אייר - "אף על אייר" בזמן הבית יוצאים לשבעה חודשים.

3. החולקים- טורי אבן ומאירי (מקור 3)- המשנה מדברת על זמננו, לאחר חורבן הבית. בזמן הבית לא יצאו באב כי לא התענו.

4. הראיה לכך שלא התענו- קורבן עצים ביום תשעה באב (מגילת תענית, מקור 4)- ט' באב הפך בימי בית שני ליום ששון ושמחה.

5. שיטת הרמב"ם בפירוש המשניות, (מקור 6)- צמו אף בזמן הבית.

הקושי- מחד, צום על חורבן. מאידך, הבית עומד על תילו?!

6. תירוץ- טעות סופר בפירוש המשניות (תשב"ץ- מקור 7, יביע אומר)

7. שיטה עקרונית של הרמב"ם, הל' תעניות (מקור 8-)

הל' ד'- הצומות מדברי קבלה.

הל' ה'- מנהג לצום (להציג את הגרסה עם ו' החיבור)

המגיד משנה (מקור 8ג) מתבסס על סוגיית הגמ' במס' ראש השנה (מקור 9) ומסביר ש'נהגו' פירושו מצב הביניים.

הגמ' בשם רב פפא:

שלום- ששון ושמחה

גזרות-צום

אין שלום ואין שמד- רצו מתענין, לא רצו- לא מתענין. בט"ב מתענים תמיד כי הוכפלו בו צרות.

לשיטתו, הרמב"ם פסק כסוגיית הגמ'. כנראה בזמן הבית היו גזרות ולכן לדעת הרמב"ם צמו ביום זה.

הקושי בדעת המ"מ: אין זכר בהלכות לדיון הגמ' ולחלוקה במצב המדיני.

הסבר אחר לקושייתו של המ"מ (קבלה נ' מנהג): אין פה בכלל מנהג. רק תענית אסתר היא מנהג ואילו שאר הצומות מדברי נביאים, כפי שנפסק בהל' ד'. נוסף לכך, הרמב"ם מייחס את הפס' בזכריה לגבי ששון ושמחה לימות המשיח (הל' י"ט).

8. הסבר לשון הסוגיה לדעת הרמב"ם: אם צמו בבית שני, מהו נימוק הסוגיה "הוכפלו צרות"? מהו הכפל?

תשובה- הכפלה איכותית ולא כמותית, בדומה למותו של רבי (מקור 11). הכפלה של מה שכבר קיים ולא חורבן נוסף בהכרח.

הפך הפשט, הריטב"א (מקור 12) מציג את השיטה ההפוכה.

9. סברת הרמב"ם לצום בתשעה באב בימי בית שני-

א. שפת אמת (מקור 13) – שלום = יד ישראל תקיפה. בבית שני היו תחת שלטון זר.

שיטתו מקבילה לשיטת סבו, חידושי הרי"ם (מקור 13ב), ביחס לדין יובל, שגם הוא פונקציה של עצמאות מדינית ולא רק קיום ישראל בארץ וקיום בימ"ק.

קשה- לא מצינו בדברי הרמב"ם חילוק בין זמן הורדוס וזמן החשמונאים, למשל?

ב. מרומי שדה (מקור 14)- בית שני =שעבוד מלכויות. אולם בזמן זכריה, למרות שלטון פרס היה שלום בארץ.

ג. פרופ' הנשקה- צום ט"ב אינו פונקציה של עצמאות מדינית-שלטונית. לדעת הרמב"ם צמו כיוון שהצום הוא חלק מתודעה שחורבן יכול להתרחש והוא תלוי במעשי ישראל. קודם לחורבן בית ראשון לא חשבו שזה אפשרי. כעת זכריה אומר לעם שזה יתכן שוב, כפי שאכן ארע ועל זה צריך לצום.

ד. הרב ברויאר, בתגובה לפרופ' הנשקה- צמו על חסרונם של חמשת הדברים המנויים ביומא (מקור 15).

קשה- אם כך, בניית הבית לא מאיינת את החורבן הקודם וממילא אין אפילו הווא אמינא לבטל את הצום?

10. שיטות אחרות בסוגיה הסבורות שלא צמו בימי בית שני-

א. ר' חננאל (מקור 16) - שלום= בית מקדש קיים. בשונה מרש"י שמדבר על תפקוד מדיני עצמאי.

ב. הרשב"א (מקור 17) - ישראל על אדמתן. מצב הביניים הוא גלות.

ג. ריטב"א (מקור 18) - איחוד השיטות: ישראל על אדמתן + מקדש קיים. לדעתו, יש מצב בו צמים למרות קיומו של הבית כי ידעו שסופו של בית המקדש השני להיחרב ולכן לא נגדרה הפירצה הראשונה.

11. שיטת הרב גורן בהסבר קושיית עולי בבל-

א. בימ"ק השני מתואר בנבואת יחזקאל- גמ' במנחות (מקור 19) + רש"י (מקור 19ב)

ב. בימ"ק המתואר ביחזקאל הוא בימ"ק לעתיד לבוא (הרמב"ם, מקור 20) ורק שם יש קיום מלא של ששון ושמחה. לכן צריך לצום.