ברכת הגומל- ברכה והודאה
עש"ק 'בשלח' תשס"ו
1. ברכות נד:
אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות - יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים, ויצא...
מאי מברך? - אמר רב יהודה: ברוך גומל חסדים טובים. אביי אמר: וצריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב: (תהלים ק"ז) וירוממוהו בקהל עם וגו'. מר זוטרא אמר: ותרין מינייהו רבנן, שנאמר: (תהלים ק"ז) ובמושב זקנים יהללוהו. מתקיף לה רב אשי: ואימא כולהו רבנן! - מי כתיב בקהל זקנים? בקהל עם כתיב. - ואימא: בי עשרה שאר עמא, ותרי רבנן! – קשיא...
רב יהודה חלש ואתפח, על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן, אמרי ליה: בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא. אמר להו: פטרתון יתי מלאודויי
2. מגן אברהם סי' רי"ט הקדמה
תמה למה אין הנשים מברכות ברכה זו ואי משום דבעי י' הא דבדיעבד סגי בלא י' ולכן תברך בפני איש א' או בפני נשים עכ"ל ואפשר שמנהגן מפני שס"ל שברכות אלו רשות
3. פרי מגדים, סי' ריט, ס"ק א'
ומה שכתב נשים דסבירא ליה רשות, איני יודע מאן אומרים רשות, דאף הראב"ד לא אמר אלא שאין צריך שם ומלכות אבל וודאי צריך להודות
4. שו"ת הריב"ש סי' של"ז
עוד שאלת: הא דאמרי' בפ' הרואה (נד:): ארבעה צריכין להודות, בסמך פסוקי המזמור; מי נימא: אלו דוקא, דהא אקרא סמכי, וא"כ, אפי' נפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, וכיוצא בנסים כאלו, אינו חייב לברך, או נימא דכל שכן הוא.
תשובה: נראה שצריך לברך; שהרי הולכי מדברות, שצריכין להודות, זהו מפני סכנת אריא וגנבי המצויים בדרכים, וא"כ, כשעמד עליו אריה לטורפו, אפילו בעיר, אם גנבים באו לו, אם שודדי לילה, וניצל מהם, וכיוצא בנסי' אלו, כל שכן שצריך להודות. ולא הוזכרו הארבעה בכתוב, אלא מפני שהם מצויים תמיד בדרך מנהגו של עולם ברוב האנשים... וכ"ש הנעשה לו נס וניצול ממיתה עצמה; שהרי קבעו עליו ברכה אחרת לברך, כשיעבור עוד במקום ההוא: ברוך שעשה לי נס במקום הזה...
5. אבודרהם ברכת הראיה, השבח וההודאה
השער השמיני: לבאר הברכות שמברכין על הראייה והשמע וכיוצא בהן מברכת השבח וההודאה.
וכתב ה"ר גרשום ברבי שלמה פעם אחד קם אחד מהמון העיר שאירע נס לבנו וברך בבית הכנסת הגומל ואני גערתי בו מפני שטעה ב' טעיות ובירך ברכה לבטלה. הטעות הא' כי אפי' על נס עצמו אינו חייב לברך הגומל אלא ברוך שעשה לי נס א"כ שלא כדין בירך ששנה מטבע הברכה שנתקנה לנס ובירך ברכה אחרת שלא נתקנה אלא בד' הצריכין להודות...
6. שו"ת הר"י מיגאש סימן צ' ד"ה תשובה הואיל
תשובה הואיל והיה חבוש בבית הסהר כלוי בבית הכלא ולא היה מושל בנפשו ועתה יצא מאותו מצב להיותו מושל בנפשו נתחייב בברכה בפרט אם היתה חבישתו על פריעת מה שעליו ממס קצוב על כל איש או חוב לסיבת היותו בלתי ידו משגת ואח"כ הזמין לו ה' וסבב לו מקום לפרוע זה לפי שמ"ש ד' צריכים להודות שמכללם חבוש אמרו אותו כולל ולא פלוג בין חבוש לעסקי ממון בין שהיה חבוש לעסקי נפשות...
7. 'ערוך', ערך "ארבע"
מי שהיה חולה ונתרפא אפי' חושש בראשו ואפי' חושש בגרונו
8. תורת האדם שער הסוף - ענין הרפואה
והרב ר' אברהם בר דוד ז"ל כתב... וכן ברכת חולים אינה אלא במכה של חלל שיש בה סכנה. ועוד האריך הרב הרבה, אלא שאינן דברים של עיקר... ולענין ברכת החולים לאו דוקא בחולי שיש בה סכנה, ולא במכה של חלל דוקא, אלא כל שעלה למטה וירד צריך להודות, מפני שדומה כמו שהעלוהו לגרדום לידון וצריך פרקליטין גדולים להנצל, ורחמיו של הקב"ה נעשו לו פרקליטין
9. רי"ף מסכת ברכות דף מג עמוד א
מאי מברך אמר רב יהודה אמר רב ברוך גומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב ...
10. רמב"ם הל' ברכות פ"י ה"ח
ארבעה צריכין להודות, החולה שנתרפא, וחבוש שיצא מבית האסורים, ויורדי הים כשעלו, והולכי דרכים כשיגיעו לישוב, וצריכין להודות בפני עשרה ושנים מהם חכמים שנאמר וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו, וכיצד מודה וכיצד מברך, עומד ביניהן ומברך, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב, וכל השומעין אומרים שגמלך טוב הוא יגמלך סלה.
11. מח' ראב"ד-רמב"ן (מקור 8, לעיל)
והרב ר' אברהם בר דוד ז"ל כתב קשה לי רב יהודה היכי פטר נפשיה בהאי ברכה בענית אמן בתרייהו דהא ליכא מלכות, אלא כל ברכה דלא קביע לה דוכתא מקילינן בה. וראיה לכולן ברכת הזימון שאין בה לא הזכרה ולא מלכות, וכן תמצא בתפלת הדרך שאין בה מלכות, וכן בתפלה קצרה, וגם אינו פותח בהן בברוך, כל אלו מפני שאין להן קבע, לפי שאין כל דרך ראוי לתפלה זו אלא עד פרסה, וכן לתפלה קצרה אלא במקום סכנה... ועוד האריך הרב הרבה, אלא שאינן דברים של עיקר, וכולן טעונות שם ומלכות
12. השגות הראב"ד על הרי"ף (מד. באלפס:)
גם באלו הברכות שתפס עליהם, וכן בכל הברכות שבמשנה, אומר אני שהם רשות ולא חובה... תדע דהא אין בהם לא הזכרה ולא מלכות...
13. תוספות על אתר
פטרתן יתי מלאודויי- וא"ת והא אמרינן ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה וי"ל דרב יהודה היה מתלמידי דרב ורב סבר לעיל בפרק כיצד מברכין (דף מ:) דלא בעינן אלא הזכרת השם (או מלכות ורחמנא היינו מלכות).
14. תוס' ר' יהודה החסיד
אימא בי עשרה ותרין רבנן קשיא- וכיון דלא איפשיטא לן עבדינן לחומרא ואי ליכא יברך אפילו ליכא תרי רבנן
15. תלמיד רבנו יונה (מג. מדפי הרי"ף)
למדנו משם שאם יש שם עשרה וברכו ברכה זו וענה החולה אמן אין צריך לברך ברכה אחרת ואם אין שם י' צריך לברך ונראה שהם יכולים לאומרה אפי' בלא עשרה אע"פ שאין החולה נפטר בה. מפי מורי הרב נר"ו
16. ריטב"א
ומיהו כל היכא דלית ליה עשרה איפשר דימתין עד ל' יום, דילמא מיתרמי ליה דלעביד מצוה כהלכתה, ומכאן ואילך מברך אפי' ביחיד. וזה ברור
17. רא"ה ד"ה רב יהודה... ועני בתרייהו אמן
והוא הדין בלאו הכי דקימא לן שומע כעונה
18. ריטב"א
עוד איפשר, דדוקא עונה אמן קאמרינן, דכל כי האי גונא חשיב ברכה, כיון שעונה אמן תוך כדי דיבור, הא לאו הכי לא, כיון שהם לא נתכוונו להוציאו.
19. הרא"ש (מובא בטור או"ח סי' רי"ט)
ופי' א"א ז"ל אע"ג דשומע יוצא בשמיעה בלא עניית אמן היינו דוקא כשהמברך חייב ג"כ בברכה אז יוצא השומע בלא עניית אמן אבל הכא כיון שהם לא היו חייבין בברכה זו לכך הוצרך הוא לענות אמן ולא חשיב ברכה לבטלה כיון שהם לא נתחייבו בה שהם נתנו שבח והודאה למקום כדרך בני אדם שמשבחים למקום על הטובה שמזמין להם
20. מאירי
ולא עוד אלא שנראה לי שלא נאמרו אלו בפרט אלא שאעפ"י שלא אירע להם סכנה צריכין להודות, הואיל והדבר מצוי להסתכן, אבל כל שאירע לו סכנה הן סכנת נפשות וניצל ממנה בכל דבר צריך להודות ויש בזה חולקים מתורת חובה הא מתורת רשות ודאי מברך.
21. שו"ע או"ח סי' רי"ט, סע' ג'
צריך לברך ברכה זו (ו) בפני י', ותרי מינייהו רבנן, דכתיב: וירוממוהו בקהל עם (ז) ובמושב זקנים יהללוהו (תהילים קז, לב), ואם לא שכיחי רבנן, לא יניח מלברך; ונהגו לברך אחר קריאת התורה, לפי שיש שם עשרה; ואם בירך בפחות מעשרה, (ח) יש אומרים שיצא, ויש אומרים שלא יצא, וטוב לחזור ולברך בפני עשרה (ט) בלא הזכרת שם ומלכות.
22. משנה ברורה
(ו)
בפני עשרה - עם בעל הנס:
(ז)
ובמושב זקנים - ואין זקן אלא מי שקנה חכמה וכתב מ"א דבעינן הני דתנו הלכתא:
(ח)
יש אומרים שיצא - דכל עיקר עשרה אינו אלא למצוה ולפ"ז אם יודע שלא יזדמנו לו עשרה יברך בלא עשרה אפי' לכתחלה ועיין בהלכות הרא"ה שכתב דימתין עד שלשים יום פן יזדמן לו עשרה שיוכל לקיים המצוה כהלכתה ויותר לא ימתין:
(ט)
בלא הזכרת שם ומלכות - משום דספק ברכות להקל:
23. רע"א ד"ה וענה אמן
"דהכא לא שייך שומע כעונה, דהא הוא צריך לומר בנוסחא אחרת דהיינו שגמלני, אלא דעל ידי אמן - דהוא כמו שהוא גם כן משבח ומודה - יצא".
24. ראב"ן ברכות סימן קצז
וארבעה צריכין לברך ולהודות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה