בין גאולה לאמונה עפ"י מאמר של הרב אלישע אבינר
שמות רבה
"שנו רבותינו: הקורא קריאת שמע צריך להזכיר את קריעת ים-סוף ןמכת בכורים ב'אמת ויציב'. ואם לא הזכיר, אין מחזירים אותו. אבל אם לא הזכיר את יציאת מצרים, מחזירים אותו שנאמר: 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך'".
"ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים-סוף? אלא יציאת מצרים קשה, שנאמר 'או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי...'. תדע שזו קשה מזו שביציאת מצרים כתוב: ' אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' אבל בקריעת ים סוף אינו מזכיר את השם".
נס קריעת ים סוף
"ברוח אפיך נערמו מים, נצבו כמו נד נוזלים, קפאו תהומות בלב ים"
(לידת עם – זו מלאכה קשה)
"ולמה צריך להזכיר קריעת ים-סוף ב'אמת ויציב'?
לפי שכיון שקרע להם את הים האמינו בו שנאמר 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. ובזכות האמונה שהאמינו זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה... ולכן צריך אדם לסמוך גאולה לתפילה, כשם שהם הסמיכו שירה אחר האמונה והקריעה".
סמיכת גאולה לתפילה (שירה) – אמת ויציב לתפילה
(יציאת מצרים – מהבחינה האלוקית, קריעת ים סוף מבחינת עמ"י)
בין עבדי ה' לבנים לה'
(בחסידות עלייה מעבדים לבנים – אם כבנים אם כעבדים)
מתי הפכנו לעבדים – כשיצאנו ממצרים
דברים ל"ב, ו
'הלא הוא אביך קנך
רש"י: "שקנאך" רשב"ם: "קנה אותך, שפדאך מבית עבדים"
מגילה י"ד.
"...רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן"
אין אומרים הלל כי עדיין עבדים למישהו אחר, לכן נהיו עבדי ה' רק לאחר השחרור ממצרים
"המעביר בניו בין גזרי ים סוף... וראו בניו גבורתו שבחו והודו לשמו"
היה ניתן לצאת גם בדרך אחרת – זה נס כביטוי לאהבת ה' לבניו
המדרש ממשיך על כך שאף אחד לא אמר שירה עד אז למרות הצלת אברהם וכו'
אבני נזר על אמירת שירה עד אז – תמיד הייתה להצלת יחיד או קבוצה ולכן לא נאמרה
עבד
שמות רבה
"שנו רבותינו: הקורא קריאת שמע צריך להזכיר את קריעת ים-סוף ןמכת בכורים ב'אמת ויציב'. ואם לא הזכיר, אין מחזירים אותו. אבל אם לא הזכיר את יציאת מצרים, מחזירים אותו שנאמר: 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך'".
"ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים-סוף? אלא יציאת מצרים קשה, שנאמר 'או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי...'. תדע שזו קשה מזו שביציאת מצרים כתוב: ' אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' אבל בקריעת ים סוף אינו מזכיר את השם".
נס קריעת ים סוף
"ברוח אפיך נערמו מים, נצבו כמו נד נוזלים, קפאו תהומות בלב ים"
(לידת עם – זו מלאכה קשה)
"ולמה צריך להזכיר קריעת ים-סוף ב'אמת ויציב'?
לפי שכיון שקרע להם את הים האמינו בו שנאמר 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. ובזכות האמונה שהאמינו זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה... ולכן צריך אדם לסמוך גאולה לתפילה, כשם שהם הסמיכו שירה אחר האמונה והקריעה".
סמיכת גאולה לתפילה (שירה) – אמת ויציב לתפילה
(יציאת מצרים – מהבחינה האלוקית, קריעת ים סוף מבחינת עמ"י)
בין עבדי ה' לבנים לה'
(בחסידות עלייה מעבדים לבנים – אם כבנים אם כעבדים)
מתי הפכנו לעבדים – כשיצאנו ממצרים
דברים ל"ב, ו
'הלא הוא אביך קנך
רש"י: "שקנאך" רשב"ם: "קנה אותך, שפדאך מבית עבדים"
מגילה י"ד.
"...רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן"
אין אומרים הלל כי עדיין עבדים למישהו אחר, לכן נהיו עבדי ה' רק לאחר השחרור ממצרים
"המעביר בניו בין גזרי ים סוף... וראו בניו גבורתו שבחו והודו לשמו"
היה ניתן לצאת גם בדרך אחרת – זה נס כביטוי לאהבת ה' לבניו
המדרש ממשיך על כך שאף אחד לא אמר שירה עד אז למרות הצלת אברהם וכו'
אבני נזר על אמירת שירה עד אז – תמיד הייתה להצלת יחיד או קבוצה ולכן לא נאמרה
עבד
* מילוי חובות מכוח חובה משפטית, קניין אדוניו אפילו רצונו משועבד
בן
* חיבה והרגשת קשר פנימי
* קשר נצחי שאינו תלוי בהתנהגות הילדים – "ישראל שחטא ישראל הוא"
* "בין כך ובין כך איקרו בנים" – ר' מאיר בקידושין
המסלול מעבד לבן
בין דיבור לראיה
דיבור
* "והגדת לבנך"
* "לחם עוני – שעונים עליו דברים הרבה"
* דורשי רשומות דרשו: פסח=פה סח
ראייה
* התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם
* וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, וירא ישראל את היד הגדולה
עלייה מדיבור לראיה
"ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי"
ראייה חזונית – שירת הים מתחילה בנס עצמו ומסתיימת בהכרזה לעתיד "ה' ימלוך לעולם ועד"
מעבר מהדיבור לראיה – מהחינוך, התורה שבע"פ ועד הראיה – החזון לעתיד
ביציאת מצרים – ה' מלך וה' מלך ורק בקריעת ים סוף ה' ימלוך
* התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם
* וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, וירא ישראל את היד הגדולה
עלייה מדיבור לראיה
"ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי"
ראייה חזונית – שירת הים מתחילה בנס עצמו ומסתיימת בהכרזה לעתיד "ה' ימלוך לעולם ועד"
מעבר מהדיבור לראיה – מהחינוך, התורה שבע"פ ועד הראיה – החזון לעתיד
ביציאת מצרים – ה' מלך וה' מלך ורק בקריעת ים סוף ה' ימלוך
