יום ראשון, 30 בדצמבר 2007

ליל הניטל - סיכום בנקודות


I. מקור השם ניטל/ניתל:
בלטינית natalis פירושו יום לידה [מקור 1]

LATIN-ENGLISH DICTIONARY PROGRAM WORDS - Version 1.97FC
http://users.erols.com/whitaker/words.htm

natalis, natalis
birthday/anniversary; date of birth/founding/manufacture/origin; birthplace;
time of birth; horoscope; circumstances of birth; parentage (pl.), origins;

ישנם גירסאות בהן מופיע עם האות ת', ניתל (מקור 2- תרומ"ד, תלמידי ר' יונה). לשון תליה ותלוי. הכתיבה עם האות ט' היתה דווקא כדי להטעות את הגויים [מקור 3א- מהדיר לספר האגודה].
למה תליה?
א. צליבה = תליה. אין גנאי בשם "התלוי" [מקור 4-אוצר הויכוחים]
ב. ישו היה חייב מיתת בי"ד, כדיו מסית ומדיח. כל מי שמת בבי"ד, יש חובה לתלות גופתו [מקור 3.א.מהדיר בספר האגודה]

ניטל מלשון נטילה ולקיחה. עם האות ט' מופיע אצל רבנו אלחנן בן ר"י הזקן מדמפיר [מת עקה"ש בחיי אביו, מבעלי התוס'].

יש מומרים שפרשו את לשון ניטל מלשון תולעת, תולע, והסבירו שכך הוא יחסם של היהודים לישו [ספרי המומרים- מקור 4].

ר"ת: נישט יידען טארנען לערנען.

II. מתי חל הניטל?
חג המולד נחוג ב-25 בדצמבר בכנסייה הקתולית, בכנסיות הפרוטסטנטיות ובכנסייה היוונית-אורתודוכסית. הכנסייה הקופטית, וברוב העדות אורתודוכסיות (למעט היוונית) (הכנסייה האורתודוכסית של ירושלים, הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית, הכנסייה הפרבוסלבית הסרבית, הכנסייה האורתודוכסית המקדונית, והכנסייה האורתודוכסית הגאורגית) מציינים את החג ב-7 בינואר. שוני זה נובע מכך שרוב הכנסיות המזרחיות לא קיבלו את הלוח הגרגוריאני, ולפיכך הן מציינות את חג המולד על-פי הלוח היוליאני הישן. הכנסייה היוונית-אורתודוכסית אימצה לוח שנה משלה הדומה מאוד ללוח הגרגוריאני, ולפיכך זוהי הכנסייה המזרחית היחידה החוגגת את חג המולד ב-25 בדצמבר, ביחד עם הכנסיות המערביות. בין שנת 1900 לשנת 2099 יש פער של 13 ימים בין הלוח הגרגוריאני ללוח היוליאני. הארמנים חוגגים את חג המולד ב-6 בינואר על פי הלוח היוליאני, שהוא למעשה ה-19 בינואר. זה היה מועדו של החג בכל הכנסיות לפני המאה ה-4 לספירה, והוא מצוין כיום בכנסיות אחרות (בייחוד בכנסייה הקתולית) כ"חג ההתגלות" (אפיפניה). [מתוך ויקיפדיה]

א. הרבי מלובבביץ' [מקור 5]: לציין את הניטל על פי הנהוג באותה מדינה.
ב. ייתכן ומדובר בתאריך של ט' טבת [מקורות 7, 7א] שמתפרש כתאריך לידתו של ישו.

III. היכן לא מציינים את ליל הניטל?
א. ספרדים – מדברי הרבי מלובביץ'. [מקור 8]
ב. בארץ ישראל: אם זה תלוי בשלטון, הרי שבא"י נהג בעיקר שלטון מוסלמי. אם זה תלוי בקיום של כנסיות, הרי שא"י מלאה בכנסיות ויש להקפיד שלא ללמוד בניטל גם בארץ ישראל. [מקור 8 ו-9]

IV. מנהגי הלילה
א. אמירה בקול של עלינו לשבח [מקור 10- ר' אייזיק טירנא]
ב. משחק בקלפים "קרטן" בלעז= שטן.
ג. חיתוך נייר טואלט לשבת לכל השנה. טואלט מהווה זלזול בישו. [מקור 12+ סיפורו של המומר במקור 11 על ישו המתגולל בבתי השימוש]
ד. עריכת חשבונות של מעשר כספים, צדקה וכו' (זה גם סוף שנת מס!).
ה. מנהג בחסידות לטגן לחם שום, כיוון שהשום מסריח מאוד [מקור 12]
ו. משחק השחמט + התמונה המפורסמת של הרבי מלובביץ' וחמיו.

V. איסור לימוד תורה
א. דין אבלות [ר' נתן אדלר, מופיע במקור 14]: כפי שאבלים נאסרו בתשמיש, כך גם בליל הניטל אין טבילה ונאסר התשמיש.
ב. לא יצאו באותו לילה החוצה, מחשש פוגרומים, ולכן לא הלכו לבימ"ד/מקווה טבילה באותו הלילה, לא הדליקו אור בבתים. [מקור 8 אצל הרב עובדיה יוסף, מקור 15- "יוסף אומץ" לגבי אי יציאה מהבית בכל המועדים הנוצריים].
ג. אצל הנוצרים עיקר החג הוא אחר חצות, שאז מתקיימת המיסה בכנסיות. דוקא בשעה זאת ישראל מסיימים ללמוד והולכים לישון, לכן שינו את הסדר, שלא ילמדו בערב, אלא ישנו ויקומו בחצות ללמוד דווקא בשעה שהנוצרים מתפללים בכנסיות שלהם [מקור 14- חת"ס] בכל מקרה, דעתו אינה נוחה ממי שעושים מלילה זה מושב לצים, כלומר משחקי קלפים למיניהם.
ד. באותו הלילה ישנה שליטה של 'קליפות'. כאשר לומד התורה אינו באמת ראוי למעמדו זה, הלימוד מחזק את ה'קליפות' של הרישעה.
ה. גופא האיסור ללמוד, כפי שנגזר ע"י חכמים, הוא הוא תורה. מנהג ישראל תורה הוא. [ר' יונתן אייבשיץ, מובא אצל הרב עובדיה יוסף, מקור 8]

יום שישי, 28 בדצמבר 2007

המנהג שרווח בחלק מקהילות ישראל שלא ללמוד תורה בליל חג המולד

לימוד תורה בליל חג המולד
עש"ק פר' שמות תשס"ח

1. LATIN-ENGLISH DICTIONARY PROGRAM WORDS
http://users.erols.com/whitaker/words.htm

natalis, natalis
birthday/anniversary; date of birth /founding /manufacture /origin; birthplace; time of birth; horoscope; circumstances of birth; parentage (pl.), origins;

2. תרומת הדשן[1] סימן קצה
דין הרחקת ע"ג ויין נסר ושאר איסורין
שאלה: בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ולשלטונים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה, יש חשש זהירות בדבר או לאו?
תשובה: יראה דיש ליזהר בזה שלא ישלחו ממש באותו יום אלא יום קודם או אחריו... דעיקר כוונתם מה שחפצים בדורונותם ביום שמיני ..., היינו משום דסמנין להו מלתא לכל השנה כולה, כמו שאנו מסמנין כמה מילי לסימן טוב ויפה בר"ה שלנו, ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור...

3. ספר האגודה[2], מס' עבודה זרה
"לפני אידיהן של כותים אסור לישא וליתן עמהן וכו', אמר שמואל ובגלות אינו אסור אלא יום אידם בלבד. פירש רשב"ם בשם רש"י דעכשיו איו אנו צריכים שלושה ימים כיון דאנו בגולה, וגם אין לאסור אלא אותם חגות דבשבילו כגון קצח וניתל... וכו'.

3.א. המהדיר ר' אלעזר בריזל זצ"ל[3], שם
רבים חקרו לדעת למה קוראים אותו ניטול. והנה מדברי רבנו מובן הענין, כי תמיד כשמזכיר אותו האיש ימח שמו מזכירו בשם "התלוי". כנראה כיון שכתוב שם רשעים ירקב, ולא רצו להזכירו בשמו. וכידוע שהיה חייב מיתת בי"ד כי הוא היה מסית ומדיח, ולכל חייבי בי"ד היה מיוחד מקום תליה, כמו שכתוב "ותלית אותו על העץ", ולכן כינה לשמו הטמא בשם "התלוי". וכן חג זה קראו אותו "חג הניתול", שנעשה לשם אותו האיש הטמא והמטומא יימח שמו וזכרו. וכשהיינו בגלות בודאי בשביל פחד של הגוים כתבו שם זה בצורה "ניטול" כדי שהגוים לא יבינו.

4. רי"ד אייזנשטיין, אוצר הויכוחים, עמ' 171 (מובא אצל דניאל שפרבר , מנהגי ישראל, ח"ג, עמ' צ"ד)

[ויכוח רבי זלמן צבי אופהויזן נגד המומר פרידריך פראנץ, מחבר הספר "דער יידישע שלאנגעבאלג" (פטפוט הנחש) 1614]

המומר כותב בראשית ספרו כי אנחנו קוראים לישו הנוצרי תולע, וביאורו הוא לאשר נתלה כבן בליעל אשר לו משפט מוות והומת ונתלה. אהל כל יודע לשון עבר יצחק לו, כי מילת תולע, בעי"ן, אינו תלוי כי אם תולעת או צבע שני, כמו שנאמר "האמונים עלי תולע" (איכה ד', ה')... וגם תלוי אינו דוקא גנאי לאיש אשר בליעל אשר כפעלו עשה לו, והנוצרים עצמם הלא יעידו ויגידו כי הוא נתלה..."



5. מכתבו של הרבי מלובביץ', ספר "שערי הלכה המנהג" חלק יורה דעה, עמ' סד.
במענה על שאלתו על דבר זמן "ניטל" [רמז - להעדר. ויש אומרים "ניתל" - מלשון נתלה]. שנוהגים שלא ללמוד על חצות לילה, והטעם "כדי שלא להוסיף חיות" - היום יום יז טבת - זמן לידת (פי' ניטל, נא'טאל - ברומית..) דאותו האיש.

ובהקדים, שלכאורה חידוש בזה שנקבע הלילה על פי הלוח של הנוצרים! ובפרט - שדינו דין ישראל מסית (סנהדרין מג, סוף ע"א). ויש לומר שהכוונה בלא להוסיף חיו"ת הוא בו ובהולכים בשיטתו עתה. וכיון ששיטתו ויום אידם זה הוא על פי הלוח שלהם ואז חוגגים, לכן גם ביטול תורה הוא בלילה ההוא. ויש להוסיף בזה, שכיון שבימי הבינים היה עוד טעם, מפני הסכנה שבליל אידם זה היו אורבים לבני ישראל ברחובות ומכים אותם - ולכן גזרו שלא ילכו להישיבות וכו' (מובא מליקוטי הפרדס) - דיו לביטול תורה לילה אחד בלבד, ועד חצות בלבד. על פי הנ"ל נראה לי לומר, שבכל מדינה צריך להיות בליל אידם דמדינה זו בזמן הזה.. ודלא כמשמע בספר דרכי חים ושלום סתתכ"ה.

ניטל ו"יום הח' שלאחריו שהוא ראש השנה שלהם" - נזכר בדרכי משה וברמ"א יורה דעה סוף סי' קמ"ח (בדפוסים שלא שלטה יד הצענזור). ולהעיר, די"א דתענית ט' טבת (מס' תענית בסופה) הוא דאז נולד הנ"ל (ראה מפרשים שם) עד כאן דבריו בשערי הלכה ומנהג שם.

6. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ סעיף ב
... בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלשה ימים; ובט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו; ...

6.א. משנה ברורה סימן תקפ ס"ק יג
(יג) לא נודע - ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר:

7. "תוספות חדשים"[4] למגילת תענית
"ושמעתי בשם גדול א' דאז נולד אותו האיש."

7.א. ספר העבור[5], המאמר השלישי, השער העשירי, עמ' 109, הוצאת פיליפאווסקי, לונדון, תרי"א.
"והוא [ישו] נולד לדבריהם בשנת ג' אלפים תשס"א לבריאת עולם בעשרים וחמשה ימים מחדש דייגבר [דצמבר], והוא יום שבת יום תשעה בטבת".

8. שו"ת יביע אומר חלק ז, יו"ד סימן כ
נשאלתי האם יש ממש בדברי האומרים שאין ללמוד תורה בליל חג המולד שחוגגים בו הנוצרים ללידת אותו האיש?

א) לפע"ד אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל. ומעולם לא נמנעו רבותינו, וגם אנו בעקבותיהם, מללמוד תורה בלילה ההוא וכמו שרגילים בכל הלילות שבשנה... אין רגע בעולם שיהיה אדם פטור בו מדברי תורה... ואמנם שוב ראיתי בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים (עמוד תק) שהביא בשם ליקוטי הפרדס, שהטעם שבמקום ההוא נמנעים מללמוד באותו לילה, לפי שהיו צוררי היהודים אורבים להם, וכל יהודי העובר ברחוב היו מכים אותו מכות רצח באכזריות רבה, ולפעמים מתו תחת ידם, ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שיכבדו וישבו בביתם בלילה ההוא, ולא ישוטטו בחוצות פן יבאו לידי סכנה. ע"כ. ונראה שמכאן יצא להם הטעות שאין ללמוד בלילה ההוא, ובאמת שגם אז לא נאסר לפ"ז ללמוד בביתם, אלא רק שלא לצאת החוצה לבית המדרש, מפחד הרשעים הצוררים. וכיום... אין פרץ ואין צוחה ברחובותינו, ולא שייך כלל הטעם הנ"ל. ולא אכחד כי שם הביא עוד טעם בשם רגל ישרה מהרב הצדיק מדינוב זצ"ל, שהוא מפני שנהרג בו יש"ו שהוא קליפת עורב, ושאמרו מגידי אמת שאירע כמה פעמים שלמדו בלילה הזה ובא כלב לבתיהם, ושמנהג ישראל תורה הוא. והוסיף בהערה שם שגם הגאון ר' יהונתן אייבשיץ אמר על זה שמנהג ישראל תורה הוא. ע"ש. אולם אין המנהג כן במקומותינו, וגם בלילה ההוא לומדים כאשר היתה באמנה אתם בלילות של כל השנה. וראיתי בקובץ יגדיל תורה (ירושלים תשל"ט סי' קי עמוד קמז) בתשובת האדמו"ר מליבאוויטש נר"ו שכ', נוהגים שלא ללמוד תורה בליל המולד של אותו האיש, ונקבע הלילה על פי הלוח של הנוצרים, והטעם כדי שלא להמשיך חיות דקדושה באותו האיש ובהולכים בשיטתו עתה, ולכן אצל ישראל הדרים במדינות הישמעאלים אין מנהג זה כלל. וכיון שלענין ביטול תורה חידוש הוא, אין לך בו אלא חידושו, ולכן אין לבטל אלא לילה אחד, וגם בלילה ההוא אין נוהגים כן אלא עד חצות. עכת"ד. והן עתה ראיתי בקובץ שו"ת חתם סופר (ירושלים תשל"ג סימן לא) ... הנה הגאון נדחק למצוא טעם, למנהגם בארצות אשכנז וגלילותיהן, אבל בכל ארצות המזרח לא ישמע ולא יפקד ולא יזכר מנהג זה כלל, ובכל הישיבות והכוללים של האברכים שלנו לומדים תורה אף בליל אידם כרגיל בכל לילות השנה, תמידים כסדרם, מבלי לחוש כלל לסברא הנ"ל, ופוק חזי מאי עמא דבר.

9. הרבי מלובביץ', התקשרות, פר' ויחי, הע' 11
"לשמועתו שבארה"ק ת"ו אין נוהגין בזה כלל (ובטח שמע זה מבר-סמכא ביותר*) - אם נכונה השמועה, אולי אפשר לומר הטעם, שכיוון שפשטה שם (מלבד תקופות קצרות, כידוע) ממשלת הישמעאלים, ותלוי בשר של מעלה, לא היה מלכתחילה עניין לניטל שם. ובמילא אין החשש דלהוסיף חיות" - אג"ק חי"ג הנ"ל. ואולי בא רק ללמד זכות. ובשיחת כ' כסלו ה'תשל"ז (הנחת הת' סל"ח, בלתי מוגה) נאמר: תלוי אם יש במקום זה עניין של ע"ז. ולכן במקומות כמו מרוקו ותימן לא נזהרו ב'ניטל', כיוון שאינם קשורים עם הנוצרים" [זאת למרות שהנוצרים (הצרפתים) שלטו במרוקו בדורות האחרונים]. ולפי זה, בארה"ק שיש הרבה ע"ז וחגאותיהם נערכות ברעש גדול, יש להיזהר בזה. ובין אנ"ש בארה"ק כיום נפוץ ומקובל להיזהר בזה בפשיטות".

10. ספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים מנהג של יום חול[6]
(יד) ורגילין לאומרו בקול רם, לפי שנאמר [גבי פסל וגבי ארור] וענו (דברים כז, טו) שהוא לשון הרמת קול, רוקח (סי ר"ג). מזה נראה לי דנהגו בליל ניטל לומר עלינו בקול רם, אף שאין נוהגין כן כל השנה מפני הסכנה, כן עיקר.

11. דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, ח"ד עמ' שכט
Dietrich Schwab בספרוJudischer Deckmantel משנת 1616 כותב כך: "בזמן שאנו הנוצרים לפי מנהגנו הקדום והיפה חוגגים בכבוד רב, עם פעמונים מצלצלים, בתפילה, בשירה ובהודאה... והיהודים שומעים את הפעמונים מצלצלים הם אומרים דברי גידוף... "כעת הממזר זוחל בין ה-maschouim[7], דהיינו בן הזונה חייב לזחול דרך כל בתי השימוש. ומטעם זה שומעים דפיקות בבית". ואחר כך הם אומרים, "הוא כאן", כדי להכניס פחד בלבם של הילדים ושאר בני הבית, עד כי אין ברצונם ללכת לבית השימוש אלא אם יש להם צורך גדול בכך... כמו כן אין הם מתירים לעצמם ללמוד או להתפלל בזמן ליל חג המולד, שאותו הם מכנים ניט"ל, זאת אומרת חג הנטלה. והסיבה לכך היא שהם מאמינים שבליל זה ישו בצער נורא ועל ידי כך שמונעים מלימוד ותפלה לא תהי' לו מנוחה ושלוה. על כך מעדיפים הם לשבת לבטלה ולקלל ולחרף אותו".

12. הרב מנחם גנוט, דבר בעתו התשס"ו, ב"ב
המנהג בחסידות מטרסדורף לטגן פרוסות לחם בשמן ולמרחן בשום, שריחו נודף, רמז לסירחונם". אחד מאדמו"רי גור, שהקפיד על חיתוך נייר הטואלט למשך כל השנה כי "הדבר מעיד על צורת דינו של אותו האיש, שנידון בגיהנום בצואה רותחת".

13. שחמט

14. שו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן לא
על דבר אשר נשאלתי מאת מעלתו הרמה מה עניין מנהג איסור תלמוד תורה בליל חגם, לא שמעתי טעם מקובל בזה. גם מה ששמעתי מאמ"ו [ר' נתן אדלר-ק.מ.] נ"י לא נהירא, הגם כי יש סייעתא לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים ...

אבל הנראה לי, אפשר נהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבעל דין לחלוק ולשטן לקטרג, בהיות באותה הלילה כל העמים נועדים בבית אלהיהם מחצות ואילך כידוע, ועם ה' אלו ישנים על מטותיהם, אפילו לומדי תורה רובם ככולם נעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות, ולא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותה הלילה כאלו אנו נגררים אחר חוקותיהם, וגדולה מזה נהגו לאכול באשמורת ערב ראש השנה שלא יחקו את המינים [שו"ע או"ח סי' תקפ"א ס"ב], מכ"ש שאין לגזור נדידות השינה בעת ההיא, ע"כ בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל תלמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות, ומכ"ש בעלי משא ומתן הקובעים עתים לתורה בכל יום מסתמא בתחילת הלילה ואותה הלילה נמנעים מפני המנהג, ע"כ יעמדו אחר חצות לשלם חובתם דבר יום ביומו, וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה' אלו מפה ואלו מפה וחמת המלך שככה, וטעם זה הגון בעיני. ... ומתוך הדברים אתה למד שיש לגעור בהקובעים מושב לצים שמחים לאיד. וה' ישמחנו כימי עניתנו משה"ק סופר מפפד"מ

15. יוסף אומץ[8], דיני שלושים וי"ב חודש
...ולכן נוהגים בוורימש שבכל יום חגם שאין היהודים הולכים מחוץ לרחוב...
[1] רבי ישראל איסרלין מוינה. מגדולי הפוסקים באשכנז במאה הט"ו.
[2] רבי אלכסנדר זוסלין הכהן, גרמניה, המאה הי"ד,
[3] נפטר לאחרונה, 9.6.07. ראו אודותיו בפורום "חדשות אנש": http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2222440
[4] הרב יהודה ליב ב"ר מנחם דיין דק"ק קראטאשין
[5] הרב אברהם ב"ר חייא הנשיא, מאה ה-11, ספרד.
[6] רבינו אייזיק טירנא, רב באוסטרייך. כתב ספרו בסוף המאה ה-14.
[7] Maschouim= כסאות ואשפתות.
[8] ר' יוסף יוזפא האן נוירלינגן, ראש לדיינים ולבני הישיבה דק"ק פרנקפורט ענ"מ (לשון השער). כתיבת הספר נסתיימה בשנת 1630.