סיפור יציאת מצרים וזכירת יציאת מצרים-
בן-חורין לאומי ועבד ה'
השיעור החודשי לזכרו של בניה ריין, ער"ח ניסן תשס"ז
זכירת יציאת מצרים - מצוותה כל השנה. (רמב"ם הל' ק"ש, פ"א, ה"ג)
מה החידוש במצווה הייחודית של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר (רמב"ם, מ"ע קנ"ז)?
תירוצים טכניים:
שאגת אריה (מובא במנחת חינוך מצווה כ"א)- בזכירה- מספיק הרהור בלבד, ואילו סיפור צריך להיות בפה ממש.
גר"ח על הש"ס, אות מ'- סיפור- בדרך של שאלה ותשובה, סיפור- דורש פירוט "מצה זו", "מרור זה".
המכנה המשותף לתירוצים אלו: זכירה = סיפור, אלא שא"א לפרט כל כך הרבה בכל יום ויום ולכן יש לנו תזכורת קצרה ביום.
חלוקה עקרונית-
גרי"ד, שיעורים לזכר אבא מארי - זכרון- חלק ממצוות קריאת שמע וקבלת עול מלכות שמיים. לעומתו, הסיפור- מצווה בפני עצמה, חלק ממהלך ייחודי לליל הסדר, ליל השחרור של עם ישראל מגלות מצרים.
ראיה לדבר: הלל בליל הסדר נאמר בתורת 'שירה' ולא בתורת 'קריאה' ולכן אין בו ברכה. השירה היא חלק משיחזור היציאה ממצרים. שיחזור של תחושת הנס הגדול. השירה, המעשים = תחושת חירות לאומית.
לעומת נסיפור של ליל הסדר, הזכירה של יצ"מ צורפה לקריאת שמע ולא נמנתה כמצוות עשה בפני עצמה ß פועל יוצא של השחרור ממצרים הוא הכניסה לשעבוד הקב"ה, עבדי ה'.
יש לנו השלמה הדדית של המצוות: אנחנו גם חוגגים את החירות הלאומית, אבל זה נעשה פעם בשנה, כמו יום העצמאות. אנחנו גם זוכרים יום יום שאנחנו משועבדים לקב"ה, שהיציאה לחירות כוללת אלמנטים של עבדות דתית מרצון.
מצוות הסיפור מלווה במעשים- 4 כוסות.
למה תיקנו ארבע כוסות? – דרך חירות וליווי לארבע מצוות בלילה: קידוש, הגדה, ברכת המזון, הלל.
מהו הדגש?
ר' יהודה- חירות הבאה לידי ביטוי בשתיית יין. מי שלא חש בן חורין ביין (כמו ילדים) יאכל קליות ואגוזים. ß אצלו הדגשה מרובה על הפן הלאומי
ת"ק- הכוס טפלה לעומת המצווה. החינוך בלילה הזה הוא חינוך בדרך של אמירה, הגדה, הדגש הוא במצווה. הכוס היא אמצעי חינוכי מעצים (כדי שישאלו, ואז יקבלו תשובה בדרך של סיפור) ß דגש רב יותר על הקשר ההדוק בין חירות לאומית ושעבוד דתי לקב"ה.
