קנאות- שליחות בי"ד או מעשה עצמאי

קנאות- שליחות בי"ד או מעשה עצמאי

עש"ק 'ויחי' תשס"ז

1. דין בסיס (משנה, סנהדרין פא:)- הבועל ארמית קנאין פוגעים בו

2. מגבלות הדין (סנהדרין, פ"ב.)-

¨ אין מורין כן

¨ מעשה הקנאות רק בשעת מעשה העברה

¨ דין רודף חל על הקנאי

3. היחס לקנאי

¨ בבלי - יחס נייטרלי, תיאור הדין ללא חיווי של יחס ערכי למעשה.

¨ ירושלמי (סנהדרין, פ"ט, ה"ז)- הסתייגות מן המעשים עד כדי נידוי

4. קנאות- פטור דיעבדי או מעשה לכתחילי?

¨ אם בא הקנאי להימלך בבית הדין, אין בית הדין מורה לו את הלכת הקנאים אלא רק פוטר את הקנאי מעונש בדיעבד, יש לקנאי הגנת פטור (excuse) ולא הגנת צידוק (justification).

¨ 'דיעבדיות' מעשה הקנאות מסבירה את הסייג השלישי, המחיל על קנאי דין רודף. בחשיבה המשפטית הכללית, מוסכם שסייג ההגנה העצמית חל רק ביחס להתגוננות הבאה להדוף "תקיפה שלא כדין", אך לא מעשה התגוננות מפני "תוקף כדין". המחוקק אינו יכול להתיר הפעלת כוח נגד מי שפועל על פי דין, זה לא הגיוני להגן על עבריין שפגע בשוטר שביקש לעצרו או בסוהר שניסה למנוע את בריחתו מן הכלא. אם זכה זמרי לסייג ההגנה העצמית, לכאורה פינחס לא יחשב "תוקף כדין", והוא פטור מכוח הלכת הקנאים רק בדיעבד.

¨ מנגד - לשון המשנה אינה מורה על פטור דיעבדי אלא מעין אמירה מצווה. גם מדברי הבבלי נראה שמעשהו של פנחס משובח ולא בדיעבד.

5. שאלת הסמכות של הקנאי

1. אם נאמר שקנאי הוא שליח בי"ד תהיה לנו בעיה עם ההגבלות שמוטלות על הקנאי, שהרי אין מורין לו על המעשה!
2. אם נאמר שקנאי הוא עצמאי בשטח, תיווצר לנו בעיה עם האנרכיה שזה יוצר.

¨ רש"י (מקור 3)- שליחות, גם בפי' למשנה (מקור 1.ב.) מדבר על מיתת בי"ד

¨ רמב"ם (מקור 8)- ישנה הנגדה בהלכה בין בי"ד לקנאי. משמעות הדברים היא שקנאות נתפסת כפעולה עצמאית.

6. למאי נפקא מינה?

1. התראה בבועל קודם הריגתו ביד הקנאי-

¨ רמב"ם (מקור 9)- אין צורך בהתראה

¨ ראב"ד (מקור 9.ב.)- דרישה להתראה, אחרת אין לו כותרת של קנאי "משובח" = על הקנאי לשמור על דמיון כלשהו להליכי הדין המתבצעים בבית הדין.

2. קטן שבעל ארמית-

¨ רמב"ם (מקור 9, הל' ח' שם)- גם קטן בן תשע שנים

¨ מנחת חינוך (ואתחנן, מצוה תכ"ז)- והרי אינו בן דעת!

3. קנאי בזמננו, כשאר אין סמכות בי"ד להעניש

¨ שו"ע אב"ע סי' ט"ז - אין זכר לדין קנאות. ניתן לומר שישנו קשר בין סמכות בי"ד לדון לבין הפעלת דין קנאים פוגעים בו.

¨ רמב"ם- דין קנאי מופיע בהל' סנהדרין ובהל' איסורי ביאה, כלומר הדין חל ללא קשר לשאלת סמכות בי"ד בימינו.

7. "אין מורין לו"

למה אין מורין דין קנאות לקנאי?

ישנה הבחנה בין שני סוגי "הלכה ואין מורין כן":

¨ בעיה בהוראת ההלכה- כל מקום שכלל ההתנהגות (ה"הלכה") בעייתי, מפני שהוא עלול להוביל להתדרדרות במדרון חלקלק, ולכן חכמים אינם מפרסמים אותו ברבים ואינם מורים על פיו, וזאת למרות שההלכה שרירה וקיימת!

¨ בעיה עם ההוראה בשל שיקולים חיצוניים להלכה עצמה- בית הדין אינו מורה על פי ההלכה בגלל שיקולים מוסדיים. בית הדין לא רוצה לפסוק את ההלכה האמורה במפורש, אף על פי שאינו מתנגד להתנהגות עצמה, כבמקרה שלפנינו: התנהגות הקנאי רצויה בעיני בית הדין, אך הוא אינו מורה עליה במפורש, מפני שהוראה כזו עלולה לפגוע במעמדו של בית הדין, כשהציבור לא יפנים את המתח הנורמטיבי שנוצר מן העובדה שמצד אחד- בית הדין עצמו אינו דן את הבועל ארמית למיתה, ומצד שני- מורה לקנאי להרגו, והוא עלול לתפוס הוראה כזו כפגיעה בשלטון החוק. בי"ד מרחיק את עצמו כמה שיותר מהקנאי, לא נותן לו שום הרשאה משלחת (הרמ"ה, מקור 4)

8. האם ישנה מצווה לקנא?

השאלה קשורה ליכולתו של הקנאי להיחשב כרודף, שהרי אם הוא מקיים מצווה, בטח ובטח אם הוא נחשב כשליח בי"ד, לא ברור למה יכול הקנאי להיחשב כרודף ביחס לבועל ארמית.

¨ להבנה שקנאות היא שליחות בי"ד - יש מצווה בדבר, וקשה מאוד להבין איך ייתכן שנציג החוק נחשב רודף.

¨ להבנה שקנאות נתפסת כמעשה פרטי עצמאי-

¨ אין מצווה בדבר, ולכן יש אפשרות שיחשב כרודף (רמ"ה, מקור 4)

¨ אע"פ שיש מצווה בכך, בכל אופן אין כאן הסמכה של בי"ד (מיוחס לר"ן, מקור 6)

9. שאלת האיסור של בעילת ארמית

מהו האיסור שבגינו נהרג בועל ארמית?

¨ איסור דאורייתא "לא תתחתן בם" או איסור דרבנן.

האם לאו זה שייך בכל הגויים או מוגבל רק לאותן אומות שהיו בארץ ישראל בזמן הכיבוש?

האם איסור זה חל גם על בעילה בלא נישואין?

אולם גם אם הבועל ארמית אינו עובר על איסור דאורייתא, ברור כי הוא עובר על איסור מדבריהם (הגמ' בע"ז, מקור 10). ועדיין יש לשאול מה מחיל על החוטא את דין המוות המוצא לפועל על ידי הקנאי.

¨ גמ' בע"ז- נראה שפרהסיה היא פקטור משמעותי במרכיבי העברה של בעילת גויה.

ההסבר- היסוד המחייב לדין המוות הוא חילול ה', ולא עצם מעשה הבעילה.

וזהו גם ההסבר בגמ' בסנהדרין.

¨ הרמב"ן (מקור 11)- יש יסוד של גילוי עריות במעשה הביאה עצמו. הפרהסיה אינה הרכיב הקריטי בהחלת עונש המוות ע"י הקנאי.

קשה- אם כך, למה ישנה חלוקה בגמ' בין פרהסיה וצנעא?

10. הקשר בין שאלת האיסור בבעילת ארמית ושאלת מקור הסמכות של הקנאי

¨ מעשה העברה – הביאה = עברה מוכרת לבי"ד. במצב כזה יש לבי"ד כלים וסמכות לדון בעברה כזו. קנאי יכול להיות שליח של בי"ד

¨ מעשה העברה - חילול ה' = זו לא עברה ברת עונשין ע"י בי"ד. הקנאי הוא עצמאי לחלוטין בפעולתו ואינו קשור לבי"ד.

הבועל ארמית- קנאין פוגעין בו - דף מקורות

הבועל ארמית- קנאין פוגעין בו

עש"ק 'ויחי' תשס"ז

• היחס לקנאי

• דיעבד/ לכתחילה

• סמכות: שליחות בי"ד/ע צמאי

• "הלכה ואין מורין כן"

• מצווה/ רשות

• איסור בעילת ארמית: גילוי עריות/ חילול ה'

1. סנהדרין פא:

הגונב את הקסוה והמקלל בקוסם והבועל ארמית קנאין פוגעין בו. כהן ששמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לב"ד אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין. זר ששמש במקדש רבי עקיבא אומר בחנק וחכמים אומרים בידי שמים:

1.ב. רש"י על המשנה-

קנאים פוגעין בו- בני אדם כשרים המתקנאין קנאתו של מקום פוגעין בו בשעה שרואין את המעשה אבל לאחר מיכן אין מיתתו מסורה לבית דין והלכה למשה מסיני הוא.

2. גמרא, פ"ב.

א"ר חסדא הבא לימלך אין מורין לו איתמר נמי אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הבא לימלך אין מורין לו ולא עוד אלא שאם פירש זמרי והרגו פנחס נהרג עליו נהפך זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו שהרי רודף הוא... וכתיב (במדבר כה) וירא פנחס בן אלעזר מה ראה? אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה אמר לו אחי אבי אבא לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני הבועל את <הכותית> {הגויה} קנאין פוגעין בו אמר לו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא ושמואל אמר ראה (משלי כא) שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה' כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב... א"ר יוחנן ששה נסים נעשו לו לפנחס אחד שהיה לו לזמרי לפרוש ולא פירש ואחד שהיה לו לדבר ולא דבר...

3. רש"י שם

פרוונקא - שליח

4. יד רמ"ה, שם

הבא לימלך, אין מורין לו - אם בא אדם ושאל: הנה פלוני בועל גויה, מהו לילך ולהרגו? אין מורין לו, שלא ניתנה רשות אלא למקנא מעצמו, דעושה מעשה על ידי עצמו, אבל על ידי שליח לא. והאי כי אתי ומימלך, אי אמרינן ליה: זיל קטול, הו"ל שלוחין... ואם נהפך זמרי והרגו לפנחס, אף על פי שלא פירש, אין זמרי נהרג עליו. מאי טעמא? דפנחס רודף הוה, שהרי אין מצווה להורגו, אלא רשות בעלמא, שהרי אין מורין לו. וכשם שניתן לפנחס רשות להרגו לזמרי, כך ניתנה רשות לזמרי להציל את עצמו בנפשו של פנחס.

5. רבנו ירוחם (חלק מישרים, נתיב לא, חלק ב, צג, טור ב)

ואם הבועל נהפך והרגו לקנאי, אפילו בשעת מעשה, אינו נהרג, כי רודף היה הקנאי, כי אינו מצווה להורגו, אלא רשות בעלמא

6. חידושים מיוחסים לר"ן

אף על פי שברשות הוא עושה, וגם שהוא מצווה בדבר, אין האחר נהרג עליו, מאחר שאין עושה ברשות בי"ד, דאם בא לימלך אין מורין לו... והבא להרגך השכם להרגו, בכל שאינו מחויב מיתת בית דין בדבר.

7. ירושלמי סנהדרין, פרק ט הלכה ז

הבועל ארמית. תני רבי ישמעאל זה שהוא נושא נכרית ומוליד בנים מעמיד אויבים ממנה למקום. כתיב וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מה ראה? ראה את המעשה ונזכר להלכה הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן. תני שלא ברצון חכמים. ופינחס שלא ברצון חכמים א"ר יודה בר פזי ביקשו לנדותו אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וגומר.

8. רמב"ם הל' סנהדרין פי"ח

י הגונב כלי שרת מן המקדש, והמקלל בקוסם, והבועל ארמית--אין בית דין נזקקין להן, אלא הקנאין פוגעין בהן; וכל ההורגן, זכה.

9. רמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ב

ד כל הבועל גויה, בין דרך חתנות בין דרך זנות--אם בעלה בפרהסיה, והוא שיבעול לעיני עשרה מישראל או יתר--אם פגעו בו קנאין והרגוהו, הרי אלו משובחין וזריזין; ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא, וראיה לדבר זה מעשה פינחס בזמרי.

ה ואין הקנאי רשאי לפגוע בהן, אלא בשעת מעשה כזמרי, שנאמר "ואת האישה אל קובתה" (במדבר כה,ח); אבל אם פירש, אין הורגין אותו, ואם הרגו, נהרג עליו. ואם בא הקנאי ליטול רשות מבית דין להורגו--אין מורין לו, ואף על פי שהוא בשעת מעשה; ולא עוד, אלא אם בא הקנאי להרוג את הבועל, ונשמט הבועל והרג הקנאי כדי להציל עצמו מידו--אין הבועל נהרג עליו. והבא על בת גר תושב, אין הקנאין פוגעים בו; אבל מכין אותו מכת מרדות.

ו לא פגעו בו קנאים, ולא הלקוהו בית דין--הרי עונשו מפורש בדברי קבלה שהוא נכרת, שנאמר "כי חילל יהודה, את קודש ה' אשר אהב, ובעל, בת אל נכר. יכרת ה' לאיש אשר יעשנה, ער ועונה" (מלאכי ב,יא-יב): אם ישראל הוא, לא יהיה לו "ער" בחכמים "ועונה" בתלמידים; ואם כוהן הוא, לא יהיה לו מגיש מנחה לה' צבאות. הנה למדת שהבועל גויה כאילו נתחתן לעבודה זרה, שנאמר "ובעל, בת אל נכר", ונקרא מחלל קודש.

ז עוון זה--אף על פי שאין בו מיתת בית דין, אל יהי קל בעיניך; אלא יש בו הפסד, שאין בכל העריות כמותו: שהבן מן הערווה, בנו הוא לכל דבר; ובכלל ישראל ייחשב, ואף על פי שהוא ממזר. והבן מן הגויה, אינו בנו--שנאמר "כי יסיר את בנך מאחריי" (דברים ז,ד), מסיר אותו מלהיות אחרי ה'. [ח] ודבר זה גורם להידבק בגויים, שהבדילנו הקדוש ברוך הוא מהם, ולשוב מאחרי ה', ולמעול בו.

ח [ט] גוי הבא על בת ישראל--אם אשת איש היא, נהרג עליה; ואם פנויה היא, אינו נהרג. [י] אבל ישראל שבא על הגויה--בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחד, כיון שבא על הגויה בזדון, הרי זו נהרגת: מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה, כבהמה. ודבר זה מפורש בתורה, שנאמר "הן הנה היו לבני ישראל . . . וכל אישה, יודעת איש למשכב זכר--הרוגו" (במדבר לא,טז-יז).

9.ב. ראב"ד שם

כל הבועל עכו"ם- כתב הראב"ד ז"ל שהתרו בו ולא פירש אבל לא התרו בו לא אמרינן הרי אלו משובחין עכ"ל.

10. עבודה זרה, ל"ו.

אמר רב נחמן בר יצחק גזרו על בנותיהן נידות מעריסותן וגניבא משמיה דרב אמר כולן משום <עבודת כוכבים> {עבודה זרה} גזרו בהן... בנותיהן דאורייתא היא דכתיב (דברים ז) לא תתחתן בם?! דאורייתא ז' אומות, אבל שאר <עובדי כוכבים> {גוים} לא ואתו אינהו וגזור אפילו דשאר <עובדי כוכבים> {גוים}. ולר"ש בן יוחי דאמר (דברים ז) כי יסיר את בנך מאחרי לרבות כל המסירות מאי איכא למימר אלא דאורייתא אישות דרך חתנות ואתו אינהו גזור אפילו דרך זנות. זנות נמי בבית דינו של שם גזרו דכתיב (בראשית לח) ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף?! אלא דאורייתא <עובד כוכבים> {גוי} הבא על בת ישראל דמשכה בתריה, אבל ישראל הבא על <העובדת כוכבים> {הגויה} לא ואתו אינהו גזור אפי' ישראל הבא על העובדת כוכבים. ישראל הבא על <העובדת כוכבים> {הגויה} הלכה למשה מסיני היא דאמר מר הבועל ארמית קנאין פוגעין בו?! א"ל [אלא] דאורייתא בפרהסיא וכמעשה שהיה ואתו אינהו גזור אפילו בצינעא. בצינעא נמי בית דינו של חשמונאי גזרו [דכי אתא רב דימי אמר ב"ד של חשמונאי גזרו] ישראל הבא על <העובדת כוכבים> {הגויה} חייב משום נשג"א...

11. רמב"ן במלחמות ה' (י"ח. מדפי הרי"ף)

תדע שהרי ג' עברות אלו החמורות לא מפני קידוש השם נאסרו לפיכך אע"פ שאינו מתכוון להעבירו אסור אבל שאר עברות שנאסרו מ"ונקדשתי" הותרו להנאת עצמן דהא ליכא משום קידוש השם. ... מיהו מעובדא דאמרי' לעיל מסתברא דישראל הבא על הנוכרית מיקרי גילוי עריות משום דקנאין פוגעים בו והווי ליה כחייבי מיתות...