ברכת הלל בראש חודש
ע"ש 'בהעלותך' תשס"ו
1. ערכין י' ע"א-ע"ב
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב <הראשון> של עצרת ובגולה עשרים ואחד תשעה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת. מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא? דחג חלוקין בקרבנותיהן, דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן. שבת דחלוקה בקרבנותיה לימא? לא איקרי מועד. ראש חודש דאיקרי מועד לימא? לא איקדיש בעשיית מלאכה דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיהו ל) לילה המקודש לחג טעון שירה ושאין מקודש לחג אין טעון שירה...
1.א. תוס' ד"ה י"ח ימים
פי' ובשאר הימים אין אומרים אותו כלל...
2. תענית כ"ח ע"א-ע"ב
אמר רבא זאת אומרת הלילא דבריש ירחא לאו דאורייתא דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל... רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם. תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר:
3. שטמ"ק ברכות י"ד.
ובראש חודש אפילו ציבור אין קורין אותו אלא משום מנהגא זכר לקידוש החודש...
4. בית הבחירה למאירי מס' תענית כ"ז:
הלל של ר"ח מנהג קבוע לכל בבבל כדי שיתפרסם הדבר לכל שהוא ר"ח ורב שהיה סבור להפסיקם מפני שבארץ ישראל לא היו נוהגים לקרותו וחשב עליהם שיהו סוברים שהוא טעון שירה כיום המקדש באסור מלאכה וכיון שראה שמדלגים היו הכיר שדרך מנהג היה שאלו דרך חיוב היו קורים אותו שלם כיום ראשון של פסח...
5. מרדכי סוכה סי' תתו
שאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראשי חודשים כי דווקא לנשים נתנה מצווה זו בשביל שלא פרקו נזמיהם לעגל ועוד אומר ר"י דמלאכה כבדה כגון לחרוש ולזרוע אסור אף לאנשים מדכתיב "אשר נסתרת שם ביום המעשה" (שמו"א כ', י"ט) ותרגם יונתן ביומא דחולא והתם גבי ר"ח קאמר וקרי לערב ר"ח יום המעשה אלמא ר"ח לאו יום המעשה הוא:
6. שיבולי הלקט סי' קע"ב
ומה שאנו קורין הלל בראש חודש מצאתי לגאונים זצ"ל מניין שאומרים הלל בראשי חודשים מצינו רמז מדוד בתהילים הללוי-ה הללו א-ל בקודשו י"ב פעמים הללו כנגד י"ב חודשים ומשמע הללו א-ל על קידוש החודש...
7. אבודרהם סדר תפילות ראש חודש
הרמב"ם ז"ל כתב בקריאת ההלל בראשי חדשים היה מנהג ואינה מצוה ומנהג זה בצבור לפיכך קורין בדילוג ואין מברכין עליו שאין מברכין על המנהג ויחיד לא יקרא כלל ואם התחיל יקרא בדילוג כדרך שקורין בציבור
8. ספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים לר' משה חזן, מנהג של ראש חודש אות (נה)
הא דמדלגין בהלל משום דהוי יום סליחה כיום הכיפורים ור"ה, לכן אין לגמור ההלל כדאמר זמן כפרה לכל תולדותם פירוש תולדותם דמיום שנתלו המאורות נפלה אסכרה בתינוקות שלא יכלו לסבול האויר ונתבטלה בקרבן ראש חודש...
8.א. ירו' תענית פ"ד ה"ג
ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה לתוך פיהם ויאמר אלהים יהי מאורות (בראשית א) מארת כתיב
9. ספר הלכות גדולות סימן טו - הלכות לולב
ויחיד דקאמרינן וגומר בהן את ההלל, לאו יחיד ממש קאמרינן, אלא כל היכא דלא כניפין כולהון ישראל יחיד קארי להון, והאי דקא מפיק להון בלשון יחיד, משום דכד כניפין כלהון ישראל ובעי למימר הלל כל יומא על כל צרה שנגאלין ממנה, אמרי, דאי ס"ד יחיד ממש אבל ציבור יש להם ימים שאומרים בהם, והא (תענית כח ב) כדאיקלע רב לבבל בריש ירחא ואשכח ציבורא דקארו הלילא, אמאי קפיד האי ציבורא הוא, אלא לאו ש"מ אפילו מאה ואפילו כמה אלפי, כל אימת דלא כניפין כולהון ישראל יחיד קארי להון. השתא דאמרת הכי, רב דקפיד דאמר הני יחיד נינהו, וכד שמעינון דקא מדלגין, שבקינון, ואמר מנהג אבותיהם בידיהם. [פסק] שמעת מינה, יחיד דמצלי לחודיה דלאו בי עשרה ביומא דקארו ביה ציבורא הלילא ולא גמרי כגון ראש חודש וחולו של מועד, קארי הלל ומברך תחילה וסוף כי בי עשרה, דהא לא קרינן ציבור אלא לכולהון ישראל.
10. שיבולי הלקט סי' קע"ד
ורב עמרם זצ"ל כתב (בספרו) [בסדרו] בראש חודש העובר לפני התיבה מברך לקרוא את ההלל וקורין את ההלל בדילוג וכן כתב בעל הלכות גדולות שיחיד צריך לברך לפניו ולאחריו...
11. רי"ף מסכת שבת דף יא עמוד ב
אבל הלל דר"ח לאו דאורייתא אלא מנהגא הוא ומשום הכי לא גמרינן ביה הלילא אלא מדלגי דלוגי דאמרינן רב איקלע לבבל חזא דקא קרו הלל בר"ח סבר לאפסוקינהו כיון דשמעינהו דמדלגי ואזלי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר הילכך אי בעי יחיד למיקרי הלל בראש חדש קרי ליה בלא ברכה ומדלג דלוגי:
12. בית יוסף או"ח תכ"ב
ודעת הרי"ף בפרק במה מדליקין (שם) דיחיד לא יברך משמע אבל ציבור מברכין...
13. תוס' ברכות י"ד.
וכתוב במחזור ויטרי כיון שאינו אלא מנהג בעלמא לא מברכינן עליה כדאמר פרק לולב וערבה (סוכה ד' מד:) אין מברכין על דבר שהוא מנהג. ומיהו אומר ר"ת דאינו ראיה דאטלטול ודאי לא מברכינן אבל על מצוה פשיטא דמברכינן דהא חזינן כל יו"ט שני אינו אלא מנהגא ומברכין והכא נמי משמע דמברכין דאי לא מברכין מאי הפסקה שייך בה ועוד ראיה דמברכינן על מנהגא מהא דרב על לבי כנישתא וכו' ואם לא ברכו בתחלה אמאי לא הרגיש רב דהוה מנהגא עד שדלגו אלא בוודאי ברכו מפני שמברכים בטוב על מנהגא ובשביל כן לא הרגיש עד הדלוג
14. מחזור ויטרי סימן רכז- רל
ששאלתם על היחיד הקורא את ההלל בימים שאינם מי"ח של תורה אם חובה על הציבור לברך יברך גם היחיד: אבל אני איני מברך עליו לא עם הציבור ולא ביחיד. לפי שאינו אלא מנהג. ואין מנהג צריך ברכה. כדאמרי' בסוכה פ' לולב. שקיל חביט חביט ולא בריך. קסבר ערבה מנהג נביאים הוא. כו'. לפיכך איני מברך עליו אשר קדשנו במצותיו וציונו. אבל אני מברך עליו ברוך אתה ה' אלהינו מ"ה המהולל בפי עמו משובח ומפואר בשירי דוד עבדך ברוך אתה ה' מהולל בתשבחות. ולאחריו יהללוך כדרכה: ולא שמעתי יותר כי לא דקדקתי מרבותיי: שלמה בר' יצחק:...
וזו תשובה השיב ר"ת על רש"י זקנו: גרסי' בערכין... ועלה א' רבא זאת אומרת הלל דראש חדש לאו דאוריית'. דא"ר יוחנן משום רד' שמעון בן יהוצדק כו': ואמרי' התם רב איקלע לבבל... הרי במקומו של רב לא היה מנהג לקרותו. ובבבל היה מנהג. הא למדת שמצוה לקרותו ולברך עליו. ואפילו יחיד שכן נהגו לברך ולקרות בבבל. ולא דמי לההיא דאמרי' בפ' לולב וערבה אייתו ליה ערבה חביט ולא בריך. קסבר מנהג נביאים הוא. דהתם טילטולא בעלמא. אבל גבי הלל חייב לברך. דאמנהגא מברכי'. כדאמרי' גבי שני ימים של גליות. במסכת ביצה. הזהרו מנהג אבותיכם בידכם. ומברכינן ומקדשינן אמנהג אבותיכם. אבל אמנהג נביאים דטילטול לא מברכינן...
אשר שאלת ואמרת כי ברכת הלל ברכה לבטלה היא לא היא. ועוד עד שאתה תמה על ברכת הלל. למה לא תתמה על ברכת קדוש ושהחיינו שאנו עושין בשני ימים של גליות. ואעפ"י שאין אנו עושין אלא בעבור מנהג אבותינו. דהא אנן השתא ידעי' בקיבועא דירחא כדמוכח בפ"ק דביצה. וראייה לדבר יום הכיפורים שהוא עשירי ליום טוב ראשון של ראש השנה וכן שביעי של ערבה. אלמ' כל מנהג צריך לעשות כמנהג האבות. וכן בהלל צריך לברך. כי אף הברכה מן המנהג הוא כדאמרי' לא יתחיל. ופר"ח לא יתחיל בברכה. מכלל דרבים מתחילין. ונ"ל דהיינו טעמ' דנהגו לברך בהלל שלא יראה כקורא הלל בלא זמנו. ואמרינן בפרק הקורא. האו' הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף... עד כאן תשובתו
ומיהו יש להשיב דלאו ראייה כלל מקידוש שני ימים של גליות. דהא משום דלא ליתי. אי גזרו שמדא לאיסורא דאורייתא הוא דאחמור ומיהו ליום הכיפורים נמי משום חומרא (הא) [הוא] דהא ידעינן השתא בקיבועא דירח'. ועבדי' הכא והכא לחומרא. אלא בהלל דראש חדש דלא דאוריית'. הוייא דומייא דערבה דהוא מנהג נביאים. דליכא למיחש כלל לאיסורא דאורייתא. הילכך כל עיקרא דתקנתא מנהגא דרבנן הוא. וכדא' (חדא) [חזא] דקא מדלגי דלוגי סבר לאפסוקינהו. א' ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם. אלמ' שלא היה מנהג בכל המקומות. ולא פשט מנהגו במקום רב. א"כ לא מברכין עליה מן הדין. אבל אחומר שני ימים של גליות פשט חומרייהו בכל ישר'. משום דלא ליתי לידי איסורא דאוריית'. וכל עיקרן אטו דאוריית'. הילכך אפילו שניהם כאילו הן מן התורה לכל דבר: וסייעתא לרבי' שלמה בר' יצחק:
15. סוכה מ"ד:
אמר אייבו הוה קאימנא קמיה דר"א בר צדוק ואייתי ההוא גברא ערבה קמיה שקיל חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא אייבו וחזקיה בני ברתיה דרב אייתו ערבה לקמיה דרב חביט חביט ולא בריך קא סבר מנהג נביאים הוא
15.א. רש"י
מנהג נביאים היא - בגבולין ולא יסוד נביאים הלכך אינה צריכה ברכה.
16. רמב"ם הלכות ברכות יא, טז
כל דבר שהוא מנהג אף על פי שמנהג נביאים הוא כגון נטילת ערבה בשביעי של חג ואין צריך לומר מנהג חכמים כגון קריאת הלל בראשי חדשים ובחולו של מועד של פסח אין מברכין עליו, וכן כל דבר שיסתפק לך אם טעון ברכה אם לאו עושין אותו בלא ברכה, ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות, וכן דוד אמר בכל יום אברכך. /השגת הראב"ד/ כל דבר שהוא כו'. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ נ"ל שלא אמרו אלא על חולו של פסח בלבד אבל על של ר"ח בברכה תקנוהו כדי לפרסמו שהוא ר"ח, ואנו מנהגנו לברך בכולן ואין לנו ללמוד מערבה לפי שאין בה לא שבח ולא הודאה בנטילתה ומה צורך בברכה אבל קריאת ההלל בימים המקודשים וקרבן מוסף בהם אם תקנו בהן ההלל משום היכר לקדושתן יפה עשו וצריך ברכה עכ"ל. סליק הלכות ברכות.
16.א. רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה ג
[ה] בכל יום ויום משמונת הימים האלו גומרין את ההלל ומברך לפניו בא"י אל' מ"ה אקב"ו לגמור את ההלל בין יחיד בין צבור, אע"פ שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים מברך עליה אק"ב וצונו כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב, שכל ודאי של דבריהם מברכין עליו אבל דבר שהוא מדבריהם ועיקר עשייתן לו מפני הספק כגון מעשר דמאי אין מברכין עליו, ולמה מברכין על יום טוב שני והם לא תקנוהו אלא מפני הספק כדי שלא יזלזלו בו. /השגת הראב"ד/ א"א זה הטעם לאביי (שבת כג) אבל רבא חלק עליו ואמר שאין הטעם לדמאי אלא מפני שרוב ע"ה מעשרין הם אבל ספק אחר אפילו בדרבנן מברכין.
[ז] מקומות שעושין ימים טובים שני ימים גומרין את ההלל באחד ועשרים יום, בתשעת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ושני ימים של פסח, ושני ימים של עצרת, אבל בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג ואינה מצוה, ומנהג זה בצבור לפיכך קוראין בדילוג, ואין מברכין עליו שאין מברכין על המנהג ויחיד לא יקרא כלל, ואם התחיל ישלים ויקרא בדילוג כדרך שקוראין הצבור, וכן בשאר ימי הפסח קוראין בדילוג כראשי חדשים. /השגת הראב"ד/ א"א זה אינו כלום וכבר כתבנו עליו במקום אחר (ברכות פי"א הט"ז), ומה שאמר ויחיד שהתחיל לקרוא בדילוג לא אמר כלום אלא יקרא כמו שירצה וחותם כחתימת הציבור.
17. ראבי"ה ח"ג הלכות תענית סימן תתעט
ולא דמי להך דערבה דאטילטול בעלמא לא מברכינן, אי נמי התם משום דמנהג נביאים הוא ולא מנהג כל ישראל, ותו שיש לפרש מנהג נביאים שלא לברך, אבל בשאר מילי מברכינן אמנהגא מידי דהוי אשני ימים טובים של גליות, דמנהגא הוא
18. שבולי הלקט ענין ראש חודש סימן קעד
כתב רבינו ישעיה זצ"ל ... ויש לומר כל דבר שהוא נוהג חובה ונהגו להוסיף עליו על אותו המנהג מברכין כגון ההפטרה שנוהגת שחרית חובה והוסיפו לנהוג גם במנחה וכגון ההלל שהוא נוהג חובה בגולה כ"א יום והוסיפו לנהוג גם בראשי חדשים מברכין על אותו המנהג אבל ערבה שאינה חובה כלל בגבולין אע"ג דנהגו יום שביעי בגבולין אין מברכין על אותו המנהג וכן נמי מקום שנהגו לקרוא מגילת אנטיוכס בחנוכה אין ראוי לברך עליה מפני שאין לה שורש חובה כלל. כל אלה דברי הרב...
19. שו"ע או"ח תרי, א
מקום שנוהגים להדליק נר בליל יום הכיפורים, מדליקין; מקום שנהגו שלא להדליק, אין מדליקין.
20. שו"ע או"ח תכב, ב
וקורים הלל בדילוג, בין יחיד בין צבור. וי"א שהצבור מברכין עליו בתחלה לקרוא את ההלל, (ואם בירך לגמור א"צ לחזור) (מרדכי פרק במה מדליקין ושבולי לקט); ולבסוף, יהללוך. והיחיד אין מברך עליו. ויש אומרים שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגין בכל א"י וסביבותיה. הגה: ויש אומרים דגם יחיד מברך עליו (טור בשם הרא"ש ור"ת). וכן נוהגין במדינות אלו. ומ"מ יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור. וי"א דכשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים (מרדכי פ' במה מדליקין אגור בשם שוחר טוב). ונהגו כן בהודו ולא באנא.
21. שו"ע או"ח תרעא, ז
ובבה"כ מניחו בכותל דרום או בדרום המנורה, ומסדרן ממזרח למערב) (ת"ה סי' ק"ד ב"י), ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא. הגה: ואין אדם יוצא בנרות של בהכ"נ, וצריך לחזור ולהדליק בביתו (ריב"ש סימן קי"א)
22. שו"ת הריב"ש סימן קיא
ומה שנהגו כל ישראל להדליק ש"צ או השמש בבהכ"נ, למה? אי לפרסומי ניסא, כל אחד חייב להדליק בביתו! ואי להוציא עניים ידי חובה, כמו קדוש, הרי העני המתפרנס מן הצדק' חיי' להדליק בביתו! וכמו שבליל הפסח אין מקדשין בבה"כ, כן ראוי לעשות בנ"ח =בנר חנוכה=; א"כ, הברכה שמברך המדליק בב"ה, יראה שהיא לבטלה!
תשובה: המנהג הזה, להדליק בבהכ"נ, מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא, כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו, שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ; כדתנן (שבת כא:) בההיא דגמל טעון פשתן וכו'. וכיון שעת', שיד האומות תקפה עלינו, ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה, ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים, ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד, לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא. ואע"פ שאין מברכין על המנהג, זהו במנהג קל, כמו מנהג של ערבה, שאינו אלא חבטא בעלמא, אבל בזה, שהוא לפרסם הנס בבהכ"נ ברבים, מברכין עליו. כמו שנהגו לברך על ההלל של ר"ח, ואע"פ שאינו אלא מנהג, ואין בזה משו' ברכה לבטלה כלל; וכדעת ר"ת ז"ל. ומ"מ, באותה הדלקה של בהכ"נ, אין אדם יוצא בה, וצריך לחזור ולהדליק כל א' בביתו...
23. ספר המנהיג הלכות חנוכה עמוד תקלא
ובית הכנס' פטור ממזוזה, כדאמ' בפ"ק דיומ' [י"א ע"ב], אלא אם כן יש שם בית דירה (לדור) [לחזן] (ב)בית הכנסת, אלא נהגו כך על זה שהנס בא במקדש בית עולמי' ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס לפי שכולם מתקבצים שם. אב"ן.
24. שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן קצא
אשר אמר שנשאל רבו הגאון בנב"י זצ"ל אם לברך על הטבילה שטובלת היולדת תוך מלאות דהיינו מ' לזכר ופ' לנקבה כיון שאינה אלא ממנהג שנהגו להחמיר שלא לבעול על דם טוהר ולא השיב דבר ברור נחזי אנן התוס' דברכות פ' הי' קורא י"ד ע"ב כ' בשם ר"ת דמברך על הלל דר"ח אע"ג דהוא מנהגא...
עוד לאלוה מילין דצריך חקירה מ"ש דבמצוה דרבנן שייך לברך וציונו ואמרי' פ' במה מדליקי' היכן ציונו שאל אביך ויגדך או לא תסור ומ"ש מנהגא דקיי"ל דחיובא איכא לקיים מנהגא מדברי קבלה דכתי' אל תטוש תורת אמך כמבואר ר"פ מקום שנהגו דאמר ר' יוחנן לבני בישן אל תטוש תורת אמך ואסר להו למיזל מצור לצידן בע"ש מהאי טעמא א"כ אמאי לא יברך עליהם ויאמר וציונו לקיים אל תטוש תורת אמך והרי מנדין על העובר על מנהגא ועושה מלאכה בי"ט ב' וא"כ אמאי תמהו באומר וציונו...
והנלע"ד בישוב ק' זו דודאי מנהגא בשב ואל תעשה לאסור דבר מה כגון שלא ללכת מצור לצידן בע"ש ושלא לעשות מלאכה בע"פ =בערב פסח= ובי"ט שני העובר על זה וקם ועשה מה שנאסר במנהגא ה"ז עובר על לאו דדברי קבלה אל תטוש תורת אמך וכן האוכל חלב דאייתרא וכן במקום שנהגו להפריש חלה מארוזא הם נהגו לאסור העיסה ולעשותו טבל טבול לחלה והאוכלו בטבלו עובר על לא תטוש תורת אמך א"כ ממילא המפריש חלה מארוזא מקיים מצות אל תטוש הנ"ל ומברך וציונו בלי פקפוק וכן נמי י"ט שני שהעושה בו מלאכה מנדין אותו משום שעובר אהנ"ל א"כ ממילא מחייב מדין גמור גם בכל העשין התלוין בו להדליק נר ולאכול מצה ומרור ושייך 'וציונו' וגם לומר 'את חג פלוני הזה' כיון שמנהיגיו מחוייבי' בו מדינא ולא צריך למה שנדחקו בתוס' מציונו דשופר וכל זה בל"ת אבל בקיום עשה כגון מנהג נביאים דערב' אי שב ולא עשה ולא חביט ערבה אפשר דלא מיקרי עבריין ואין מנדין אותו ולא נאמר על זה אל תטוש תורת אמך משו"ה המקיימו אינו מברך וציונו דהיכן ציונו ואולי בהא פליגי ר"ת והגאוני' דאינהו ס"ל בכל קום ועשה לא שייך אל תטוש וליכא וציונו ור"ת ס"ל מה דלא מינכר מצותו כולי האי הוא דליכא משום אל תטוש כגון טלטול דערבה אבל מצוה דמינכר מצוותו ואיכא מעשה רבה אית בי' משום בל תטוש ומברכים וצונו ואתי' הכל על נכון בעזה"י. ...
